ווסאבי נפרד ומכה על חטא

אנרגיה חלופית, מידע סביבתי, משבר מים, חלוקת תמלוגי גז צודקת ומאבק עיקש בתופעת המים המינרליים.

4 שנים של פעילות שמגרדת ועוקצת ואפילו משפיעה, שהסתיימו עם תחילתו של מירוץ החיים מחד והמחאה הנפלאה מאידך.

אבל מתחת לפני השטח, רוחש לו הדבר האפל, החשוב באמת, שאנשים "נורמטיביים" ו"מיושבים" לא חופרים בו. הפתרון הסביבתי-כלכלי-מוסרי-בריאותי אשר הדיון בו מודר מהמיינסטרים בשיטתיות (ונעדר גם מווסאבי כמעט לחלוטין).

זה שמאפשר לכל אדם לתרום לפתרון בעיות האנרגיה והמים פי כמה וכמה מאשר כל פיתוח טכנולוגי במיליארדים. זה שמאפשר לכל אדם להיות אופטימי, משוחרר מתרבות צריכה אגרסיבית, נקי יותר, פיזית ומצפונית.

קוראים לסרטון הזה "ההרצאה הכי חשובה שתשמעו אי פעם" - ומעולם לא הודבקה כותרת כה נכונה למושאה. 

אז שלום למאות הקוראים ולשותפים לכתיבת ווסאבי לאורך השנים. 

שלום גם לבשר, לחלב, לביצים ולדבש - זהו, זה נגמר.

התמונה באדיבות Smiteme's

שכירי החרב החדשים

(מתוך האתר של משרד הייעוץ התקשורתי EDK)

שכירי החרב החדשים

התקשורת היא שדה הקרב המודרני. אפילו מלחמות אמיתיות בנוסח של פעם (עם דם ופצועים וכו') מתנהלות ומוכרעות במידה רבה בתקשורת.

כמו בשדות קרב לאורך ההיסטוריה, יש את בעלי האידאלים והאינטרסים משני הצדדים. בראי הזמן, מעטות הן המלחמות שניתן יהיה לומר בנחרצות מי היו ה"רעים" ומי ה"טובים".

יחד עם זאת, לאורך ההיסטוריה יש סוג צבא אחד שתמיד נכנס לקטגוריה של "הרעים": שכירי חרב. חבורות של בריונים מפוקפקים וחסרי מוסר שפרנסתם ולעתים קרובות גם תאוותם במלחמה ושכל אחד מהם אחראי על נזק אדיר לציבור ולסביבה אשר מכילים אותו.

כיום, בעידן שבו שדה הקרב הוא תקשורתי, שכירי החרב הם אנשי משרד. הם האנשים שיחברו למרבה במחיר וילחמו עבורו בשדה הקרב: יכפישו את יריביו, יקדמו את מטרותיו בדרכים עקלקלות ויסחפו אחריהם את ההמון המוסת.

מנהיג בולט של חבורת שכירי חרב "משרדית" שכזו הוא משה קלוגהפט.

למשה קלוגהפט יש משרד ייעוץ תקשורתי בשם EDK, ויש לו ברזומה קמפיינים מאוד מצליחים, שהפופוליזם הנוטף מהם מחלחל עמוק אל ההמון. חלקם מודגשים במסגרת הסגולה פה:

(מתוך האתר של משרד הייעוץ התקשורתי EDK)

לאחרונה, שימש משה קלוגהפט כדובר קמפיין הגז הערבי המפורסם, שתייג ארגוני סביבה, פעילים חברתיים ופוליטיקאים כאנטי-ציונים הרוצים בהשמדת מדינת ישראל. אל מול דרישת ה"שמאלנים" להעלאת חלקו של הציבור הישראלי ברווחים העתידים, הטמונים בגז הטבעי שנתגלה בשטח ישראל (על חשבון בעלי ההון המושקעים בקידוחים), גרס הקמפיין של משה קלוגהפט שהפגיעה בבעלי ההון תוביל לכך שלקוחותיו יסתלקו מפה ויותירו את עם ישראל לחסדי הערבים והגז שברשותם. מתוחכם לא?  

אם נסתכל שוב בתמונה המופיעה מעלה, הלקוחה ישירות מאתר EDK, נוכל גם לראות את "קורות החיים" של משה קלוגהפט ושותפו שמוליק ויליאן. הם ממש חזקים ב"מגרש הפוליטי" ועבדו צמוד עם חברי כנסת ממפלגת "קדימה", וגם עם פנינה רוזנבלום. בעלי משרד EDK, כיאה לשכירי חרב מודרניים אמיתיים, משכירים את שירותיהם (יצירת "באזז", מחשבה מקורית ובועטת) לכל המרבה במחיר - בעלי הון, חברי כנסת הידועים כפופוליסטיים - אפילו תמורת מהלך חברתי קלאסי, שיביא תועלת וצדק להם ולצאצאיהם. כשהתקשורת התדפקה על דלתם ושאלה שאלות, הם ענו: "אני לא מגיב לגבי אופי הקמפיין".

 

ווסאבי תומך במאבק הציבורי, בראשות מיכאל מלכיאור, להעלאת תמלוגי המדינה מרווחי הגז העתידיים, והפקדתם בקרן המיועדת לחינוך והעצמה חברתית. לפני כשבועיים פורסם בבלוג, במקביל לעשרות בלוגים אחרים, פוסט-מכתב של הפעיל הסביבתי איתמר כהן, הפונה אל ראש ועדת הכלכלה בכנסת, אופיר אקוניס, בשאלות תקיפות בנושא.
החלטות הביניים של ועדת ששינסקי לבחינת תמלוגי הגז, שפורסמו השבוע, המליצו חד משמעית להעלות את חלקו של הציבור ברווחים הנובעים מאוצרות הטבע שברשותו. בעלי ההון, מקורביהם ושכיריהם כבר מפשילים שרוולים לקראת מאבק מכוער מול הציבור ונציגיו.

להצטרפות מיידית למאבק - פורום פעולה אזרחית.

ווסאבי קורא לקוראיו: אל תפקירו את שדה הקרב לשכירי חרב מקצוענים וחסרי עקרונות. צאו להלחם - גם חבורה מאומנת של שכירי חרב חמושים לא יכולה לעמוד בפני המון זועם.

* תודה לקוף החמוד על התוספות והעריכה ולעו"ד רצון על ההערות.

מים מינרליים: שבוע של (אי-)חשיפה תקשורתית

"זה כמו לשבת בסלון שלך ולדבר בנינוחות", וגם "אתה מכיר את אברי, הוא מאוד אוהב את הסביבה". הבחור בעל הקול הנעים מערוץ 2, מעברו השני של הקו, לא וויתר.

"האייטם הזה מאוד חשוב לנו, אנחנו מעוניינים שתבוא להציג את בעיית המים המינרליים בתכנית הבוקר שלנו מחר".

כותב ווסאבי הפך עם עצמו, באותו הרגע, בדברים הבאים:

1. די מביך, להופיע בטלוויזיה מול הרבה אנשים (אוקיי, עקרי/ות בית בעיקר, לא הרבה רייטינג, ועדיין...).
2. טלוויזיה זה מדיום תקשורתי מדורדר ורדוד, למרות שאברי גלעד "אוהב" את הסביבה.
3. יאללה בסדר.

"יש סיכוי, מאוד מאוד נמוך, שזה לא ייצא אל הפועל. אתה יודע, יש לפעמים אירועי חדשות דחופים בעלי קדימויות. תקבל הודעה סופית בערב", ואז בערב: "אנחנו מתנצלים, זה לא ייצא  לפועל". 

גם סבבה!

ביום שאחרי תכנית הבוקר המדוברת, התפרסמה בעיתון "הארץ" ביקורת הטלוויזיה הזו. ואם להודות על האמת: פמלה אנדרסון זה בהחלט הרבה יותר מעניין מכל דיון בוקר משמים על בקבוקים.

בשבוע שעבר, בו הצהירה עיריית תל אביב על קמפיין לעידוד שתיית מי הברז, התפרסמה כתבה מקיפה בנושא תופעת המים המינרליים ע"י נעמי דרום בדה-מרקר. כותב ווסאבי התראיין ויצא מרוצה משתי סיבות: 1. הכתבה היתה מצוינת 2. תמונת הפורטרט (שנשלחה באמביוולנטיות גדולה) לא פורסמה.
בעקבות הכתבה, פנו לווסאבי גורמי תקשורת שונים כמו ערוץ 2 ויעל דן מגלי צה"ל, שערכה בתכניתה פאנל מומחים בנושא. 

הפאנל, רבע שעה אורכו, יצא לא רע ומחדד מאוד את המסר:

• במשרדי הממשלה כבר אין מים מינרליים.
• בעיריית ת"א החליטו להפסיק עם העניין הזה.
• בכל העולם המערבי, בו יש מי ברז טובים ומבוקרים, יש גל ששוטף את התעשייה הזו החוצה.

האם תושג המטרה ומים שמגיעים ליעדם במשאיות לא יימכרו יותר בישראל?

כנס התייעלות אנרגטית, ת"א 2010

נציג גלי צה"ל, חייל צעיר, לחוץ ומתנשם, תקתק בלפטופ שלו וניווט בין עמוד הפייסבוק ועוד ארבעה צ'טים שונים. בכלל, הרבה מהנוכחים תקתקו בלפטופים, הציצו תדיר באייפון, שתו מים מינרליים מבקבוקים שהגיעו במשאית מרמת הגולן ורצו להשתין בקומת השירותים הנעימה של מכון האנרגיה והנפט. החבר הטוב של כולנו ביום כזה - המזגן.

השערות ברגליים סומרות. טמפרטורת המיזוג הבלתי נסבלת, באחד הימים החמים ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל, מוכוונת אנשים עם חליפות ונעלי עור. לבוא עם מכנסיים קצרים וסנדלים לכנסים האלה גובל בחוסר אחריות בריאותית. והרי לכם הצעד הבסיסי ביותר להתייעלות אנרגטית בארץ מזרח תיכונית. כזה שפירמת רואי החשבון (שבחסותה התקיים הכנס) יכלה להציג במצגת פאוור-פוינט יהירה ומפוארת: המהלך שחסך למשק מאות מיליונים: שינוי קוד הלבוש, או יותר נכון - הסרה שלו.

אם להתחיל בקטן - כל עובדי המגזר הציבורי עוברים בקיץ לסנדלים וקצר. ביפן, שם הוחלט על קיבוע טמפרטורת המזגן על 25 מעלות, העובדים פשוט התאימו את עצמם. זה עובד וזה חוסך מיליארדים. חליפה ועניבה זה גם ככה הכי המאה שעברה. סנדלים וקצר זה פשוט הרבה הרבה יותר כיף. האם עדיף להגיע לפגישה חשובה מזיע עם כתמים בבית השחי, או שמא יבש ורענן?

זה לא יקרה... בדיוק כפי שקמפיין הטלוויזיה של רשות המים לעולם לא יעז לבקש מהציבור לחדול כליל מהורדת המים אחרי שמשתינים. מדוע המסרים האלה לא עוברים מסך? האם יש כאן קשר לממון ושליטה בהמונים?

וזהו לב העניין בתחום הנקרא חיסכון (או שימור) אנרגיה: בבסיסו עומדים עקרונות פשוטים וצנועים, כל כך צנועים שהם מפרים את הקודים הפתטיים שהחברה המערבית גזרה על עצמה. השם הביורוקרטי - "התייעלות אנרגטית" - הוענק לו על מנת להבהיר לאיש הקטן שהדבר אינו בשליטתו, אלא כרוך במהלכים מורכבים של אנשי מקצוע.

התפשט, סעי באופניים או בתחבורה ציבורית, פתח חלון, כבי את האור, למה 16 מעלות? אתה לא רואה שקר לה? מה אתה בפינלנד?

* התמונה נלקחה ברישיון, באדיבות Kyu.      

מהיר בעיר - ככה זזים בעיר / שרון מלכי*

אפרופו כתם הנפט של BP, שנים מהכתמים הגדולים שדבקו בתל אביב הם חניה ופקקים. תודו שנמאס לכם מהפקקים, תודו שנמאס לכם לא פחות מלחפש חניה. עמידה בפקקים וחיפוש חניה הם גם שניים מהגורמים המובילים ביצירת זיהום אוויר מכלי רכב. עד כאן החדשות הרעות ומכאן לחדשות הטובות, יש פתרון!

עיר לכולנו זיהתה את הבעיות האלה בבחירות המקומיות ב- 2008 והבטיחה להלחם למען פתרונן. כעת הצטרפו אליה קואליציה של ארגונים כדי להציג את הפתרון למשבר התחבורה של תל אביב-יפו: מהיר בעיר.

הפתרון שמציעה התוכנית של מהיר בעיר פשוט מעין כמותו: אוטובוסים שנוסעים על נתיבים בלעדיים, מקבלים זכות קדימה ברמזורים, יחד עם מערכת מכירת כרטיסים לפני העליה לאוטובוס. אוטובוסים שפועלים בתדירות גבוהה (כל 3 דקות), מי שעומדת בתחנה תראה בשלט אלקטרוני מתי בדיוק יגיע האוטבוס הבא (והוא יגיע בזמן בדיוק, כי הרי הוא לא מחכה בפקקים). בקיצור, רכבת קלה על גלגלים ולא על מסילה- כי למי יש זמן לחכות עוד 20 שנה?! זה עובד בכל מיני מקומות בעולם, זה יעבוד גם אצלנו.

עם רצון פוליטי במקום הנכון (מי אמר רון חולדאי?) התוכנית הזו תאפשר לנו תוך שנתיים מהיום לזוז אחרת, תסתכלו בסרטון החדש מבית היוצר של מהיר בעיר** כדי לראות את העתיד:


רוצים לגרום לזה לקרות? כנסו לאתר וחתמו על העצומה, תלו שלט הזדהות על המרפסת, צאו איתנו לרחוב ויש עוד כמה דברים קטנים שתוכלו לעשות כדי שנוכל להוציא את גוש דן מהפקקים ומסיוט החניות.

* שרון מלכי היא פעילה בעיר לכולנו והתפארה בעבר בתואר הנחשק של כותבת קבועה בווסאבי
** העוסקים במלאכת יצירת הסרטון: בימוי- דניאל אדר, משחק- נועה גולן, תסריט- איתי מאירסון, עזרה הטכנית- עודד בג'יו, הפקה- קרן סימון

מים מינרליים - תחילת הסוף?

בנות. הדנה הראשונה פלירטטה ולבסוף נעלמה. הדנה השנייה דווקא שיתפה פעולה והראתה נכונות לקשר וכל זה. בתור נציגת החברה, שזכתה בכבוד לספק את מערכות סינון המים לחברי היוזמה המכובדים של ווסאבי, ויש עשרות כאלה, היא קיבלה לידיה את רשימת המזמינים והרימה טלפון לשם הראשון שהיה שם. הגברת מהצד השני של הקו, שטעתה בתום לב כאשר הצטרפה לרשימת המזמינים, למרות שלמעשה יש ברשותה כבר מערכת שכזו וכל עניינה היה להביע תמיכה ברעיון, הפילה לדנה מחברת "מעיינות" את האסימון. מיד הבינה שמדובר בחבורת הזויים, בעלי אוריינטציה ירוקה או משהו כזה, שכל מטרתה לבזבז את זמנה שלה. ההתעלמות שלה מווסאבי בשבוע שלאחר מכן היתה צורמת יותר אפילו מהבכי של הילדה כשמכריחים אותה ללכת לישון. ווסאבי נעלב. הוא הבין פתאום את טיב הקשר המבוסס על אינטרס כלכלי בלבד, הוא הבין שיש לו עסק עם מישהי יפה ולא מעבר...

ואז נזכר שהוא יודע להיות גם עצבני, ולאיים ולעשות דברים שלא מיוחסים בדר”כ לכל מיני מוזרים עם עקרונות. הרי כל כך הרבה זמן ועבודה הושקעו פה. חברת מעיינות קיבלה פרסום בבמת הבלוג ובעיתון עכבר העיר עקב המיזם, אין מצב שדנה מבריזה!
זה עבד. ואפילו לטובה. חברת "מעיינות" הבינה מהר שכדאי לה להתיישר לפי ההסכם. ווסאבי הבין שוב שבעולם של היום, אין תחליף לדבקות ברעיון מבוסס היטב, הכסף פשוט לא יכול לאמת.
הבונוס מכל הסיפור - הקלה בבירוקרטיה של המהלך. אין צורך להירשם יותר לאף רשימה. רק לחייג למוקד ההזמנות של החברה ולהצהיר שהמזמין הגיע דרך הבלוג ווסאבי (גם מי שכבר נרשם ברשימה צריך לעשות זאת). כך תקבלו את המחיר המצויין, המפורט בהצעת המחיר הזו. כדאי לקרוא את הצעת המחיר לפני שמתקשרים להזמין. ווסאבי הוא רק המתווך בסיפור, ולמעשה סיים את תפקידו החל מפה ויוצא לחופשת הקיץ שלו. מומלץ להזמין את מערכת הסינון הפשוטה יותר, בעלת ארבע הדרגות, בעלות הכוללת של 650 ש”ח כולל התקנה. המערכת השש דרגתית סתם מנסה לסחוט עוד כסף.
למי מביניכם שעובד במשרד, עירייה או כל ארגון גדול אחר: כדאי להציג את הצעת המחיר שקיבל ווסאבי למיני-באר מים חמים-קרים, הכולל שני מסננים, לזאת שאחראית על רכישת המים המינרליים בארגון. המחיר המוצע למיני-באר, כולל התקנה, הוא 1000 ש”ח. החיסכון בהתקנת מכשיר כזה, לעומת המשך צריכת כדי מים, מחושב פה. מרב הטיעונים נגד צריכת המים בבקבוקים מצויים בפוסט הזה.

הסיפור הפך פשוט יותר! התקשרו למס’ 1-700-700-585 והזמינו את המערכת במחיר המיוחד עבור ווסאבי. זכרו לומר שבאתם דרך הבלוג וזכרו לשלוח לווסאבי מייל לאחר מכן עם הפידבק על השירות שקיבלתם. פרט לרצון של ווסאבי במעקב אחר מספר הרוכשים, חברת מעיינות צריכה לדעת שיש פלטפורמה שתשבח או תגנה אותה על שירותיה. הכוח במקרה הזה נמצא אצל הצרכנים, דווקא בגלל עקרונותיהם. כל אחד יכול לעשות זאת, אין מגבלה על מספר הרוכשים, אז העבירו הלאה.


ולסיום - את חודש יולי מקדיש ווסאבי לפעילים אחרים בתחומים חשובים שאינם בהתמחותו. בשבוע שעבר, הועלה פוסט אורח בנושא המאבק ברפורמת התכנון, המכונה גם רפורמת הולילנד, הניטש בימים אלו. בשבוע הבא יועלה פוסט אורח של שרון מלכי, אקס ווסאבי וחברת מועצת עיריית תל אביב, בנושא תוכנית קווי האוטובוס המהירים שהציבה מפלגתה, “עיר לכולנו”, על שולחן העירייה. לאחר מכן יעלה אחד הפוסטים החשובים ביותר של שימיפנזה, בנושא הביטוח הלאומי וכמה הוא גונב מאיתנו בכל חודש.

ווסאבי

שלום רב,

לפני כמעט חודשיים, פורסם הפוסט הזה של ווסאבי. הפוסט יזם התאגדות רחבה של אנשים, שמאסו במים המינרליים מכל הסיבות החברתיות-סביבתיות-כלכליות-בריאותיות כפיתרון שתייה יומיומי.

הנה קטע קצר מהפוסט:
"העושק הציבורי והסביבתי, המחיר המופקע, השימוש בפלסטיק שאינו באמת ממוחזר והסיכון הבריאותי הנשקף ממנו למים, זיהום האוויר והפקקים כתוצאה מהובלת הבקבוקים והכדים אל מרכזי הערים, הטעיית הציבור לחשוב ששתיית מים מהברז הינה סכנה בריאותית... כל הטיעונים שבעולם בעד נטישת חברות המים המבוקבקים לא ישכנעו את מי שסבור שאין לו אלטרנטיבה. אך האלטרנטיבה קיימת! והיא רלוונטית בדיוק כפי שהייתה לפני 20 שנה, כשלכולנו היה כזה בבית: סינון מי הברז בנקודת הצרכן. זוכרים?"
השתלשלות האירועים מאז: הוקמה קבוצת רכישה, נרשמו הרבה אנשים והוגש מכרז לחברות הסינון השונות.
אז המכרז של ווסאבי הסתיים, וחברת מעיינות היא זו שתתקין מערכת סינון מים ביתית לכל קבוצת הרכישה.
דנה, נציגת החברה, דאגה לתת לנו מענה כמעט על כל שאלה שהצבנו בפניה: מחיר מעולה, מפרט הפילטרים ותפקידיהם השונים, אופצ' התקנה עצמית, מחיר מעבר דירה, החלפת פילטרים במחיר קבוע לתקופה של 5 שנים, אחריות ועוד.
הצעת המחיר כוללת את כל התשובות לשאלות הנ"ל. היא מעניקה שתי אופציות למערכת הסינון: אחת עם 4 שלבי סינון ואחת עם 6.

טיפ קטן - לאחר התייעצות עם מומחה לטיפול במים, הגיע ווסאבי למסקנה שאין שום טעם בהתקנת מערכת עם שישה מסננים. המים בארץ עשירים במינרליים, שאינם מסתננים במערכת סינון סטנדרטית, ולכן אין טעם בהוספת מינרלים לאחר הסינון. לכו על המערכת הבסיסית!

 

המעניינים במערכת העלו שאלות רבות, אשר ווסאבי השתדל מאוד לענות על כולן. הנה מקבץ תשובות:

• בתהליך סינון המים, בשונה מתהליך אוסמוזה הפוכה, אין בזבוז של מים.
• מערכת סינון איננה מסוגלת לטפל במתכות כבדות. רק הרשות המבצעת מסוגלת, ע"י עצירת הזיהום התעשייתי העתידי והעברת תקציבים לטיפול בזיהום הקיים.
• מערכת סינון אינה מורידה את לחץ המים בצורה משמעותית. בואו נגיד שיהיה קשה לשטוף איתה כלים.
• מערכת סינון מטפלת בכלור ובחומר אורגני אך כנראה לא מטפלת באופן משמעותי בפלואור שבמים, אשר עפ"י דעות מומחים לא אמור להיות שם מלכתחילה.
  

מלאו את הטופס הזה עד יום ה' הבא (8.7.10, שעה 17:00) על מנת לסיים את התהליך. זיכרו שדרושה קבוצה גדולה, כדי להיות זכאים לתנאים שהשיג ווסאבי מול חברת מעיינות. הראו את התנאים לחבריכן, הוריכן, בניכן, בנותיכן שכניכן וכלבותיכן, והסבירו להם שזה פשוט כדאי! המים המשווקים כ"מים מינרליים" הם מוצר פיקטיבי ומזיק שעליו להתפוגג מחיינו.

ווסאבי

רוצים להיפטר מהמים המינרליים במשרד?

* המצגת באדיבות האתר שימיפנזה - מומלץ!

על איש משרד הפנים, מים מינרליים והתפלה

שלום רב,

1. לפני כ- 8 חודשים, פתח ווסאבי במסע להפסקת צריכת המים המינרליים במגזר הציבורי. תחילה פורסם מכתב לשר הרווחה, הקורא לו לבטל את מכרז אספקת המים המינרליים במשרדו. בהמשך פורסם עוד פוסט, המסביר שאי צריכת מים מינרליים היא חלק מאחריות חברתית וסביבתית, שחובה על כל מוסד ציבורי לנקוט. כל הנימוקים נכתבו, פורטו ונטחנו עד דק, כולל חישוב המראה חיסכון של מאות שקלים בשנה עבור כל עובד במעבר ממים מינרליים למי ברז (מסוננים או לא).

השבוע פורסמה בתקשורת הידיעה הזו. האם יש קשר בין הפעילות והמסע ההסברתי של ווסאבי לבין זה שאיש משרד הפנים קורא למשרדי הממשלה להפסיק להגיש מים מינרליים בישיבות שלהם ליד הבורקסים? כנראה לא נדע לעולם, אבל אין זה משנה! כפי שלימדנו הפעיל החברתי המוערך איתמר כהן, יש לשבח נמרצות את איש מינהל המים במשרד הפנים מעל דפי האינטרנט.

2. אל רשימת "מומרי" המים המינרליים של ווסאבי מצטרפים עוד ועוד בתי אב. ביום רביעי בעוד שבועיים, ה- 23/6/10, בשעה 16:00, תערך פגישה עם דנה מחברת פילטרשופ באוניברסיטת ת"א. מי שמעוניין להגיע - שיודיע בתגובה למייל זה. פרטים על המיזם פה, הצטרפות לרשימה פה.

3. התפלה? אביב לביא מסביר בשפה הפשוטה ביותר את תהליך זליגת בעלי ההון למקום, שעד תחילת האלף הנוכחי, לא ניתנה להם בו דריסת רגל. פרץ דר, מהנדס מים בכיר, מעמיק בנושא עוד יותר.

4. בקרוב, מצגת חתרנית מבית שימיפנזה - כמה "שווה" פציעת גב עקב הרמת כדי מים במקום העבודה? התמונה למעלה לקוחה מהאתר.

5. לחיפאים - בבת גלים יש גינה קהילתית מעולה.

ווסאבי

עידכון לגבי רכישת מערכת ביתית לסינון מים

שלום רב לכל מי שהצטרף לקבוצת הרכישה של ווסאבי,

תזכורת: לפני כשבועיים התפרסם בבלוג ווסאבי הפוסט הזה, המסביר את חשיבות המעבר של האזרח הפשוט לשתיית מי ברז במקום מים מבקבוקים (המכונים מים מינרליים). מכיוון שלכולנו יש בעיה של חוסר אמון מול מי הברז שלנו, וגם של טעם בעייתי, הוצעה התקנת מערכת סינון וטיהור ביתית כפתרון זמני, או לא. קראו שוב את הפוסט, הוא מסביר זאת בבהירות.
ווסאבי הקים קבוצת רכישה, ועד כה הצטברו מעל 65 שמות של מעוניינים במערכת פשוטה לסינון וטיהור מים בביתם.
המכרז נשלח למספר רב של חברות טיפול במים והתקבלו כבר מס' הצעות אטרקטיביות עבור הקבוצה.
לשם השלמת המהלך, ווסאבי מבקש מכם מס' דברים:

1. אנא העבירו את המסר לחבריכם. זוהי הזדמנות יפה להעביר מסה של אנשים לשתיית מים חברתיים, סביבתיים וזולים הרבה יותר.
   
2. ווסאבי ישמח להפגש עם מס' נציגים מהרשימה, שבאפשרותם להגיע לאוניברסיטת תל אביב, ולהחליט יחד עמם על ההצעה הטובה ביותר. מי שמתאים לו שיכתוב זאת בתגובה למייל זה.
   
3. אנא אשררו במייל זה את נכונותכם להמשיך בתהליך. הצעות המחיר שהתקבלו אצלנו הן תחת ההנחה שזוהי קבוצה גדולה וווסאבי צריך לדעת מה גודלה הפוטנציאלי העכשווי. כמובן שלאחר שיוכרז על המערכת הנבחרת, כולל המפרט והמחיר, תתבקשו לתת אישור סופי.

דבר כמעט אחרון - אין לווסאבי כל אינטרס כלכלי בנושא, רק כאב ראש והרבה עבודה, לא לדאוג.
דבר אחרון - למי שלא מכיר, האתר המבריק שימיפנזה, עם המדריך להחתלת תינוקות, הפתרון להגנה מפני אלימות בכבישים ועוד חומר ירושלמי טוב.

בואו נעשה סוף לבעיית המים המינרליים

הציבור בישראל לא נוגע במי הברז שלו עם קשית. הוא רואה בהם משהו שאינו ראוי לשתייה, ואינו מאמין לדוחות משרד הבריאות בנושא. הסיבות לכך מגוונות ונובעות בראש ובראשונה מחוסר האמון שרוכש הציבור כלפי הממסד שלו. כך תורמים בעקיפין אולמרט וכל אבירי השחיתות האחרים, גם ללא כוונה מצידם, לבחירה הבעייתית של רבים מהישראלים בשתייה של מים מינרליים.

העושק הציבורי והסביבתי, המחיר המופקע, השימוש בפלסטיק שאינו באמת ממוחזר והסיכון הבריאותי הנשקף ממנו למים, זיהום האוויר והפקקים כתוצאה מהובלת הבקבוקים והכדים אל מרכזי הערים, הטעיית הציבור לחשוב ששתיית מים מהברז הינה סכנה בריאותית... כל הטיעונים שבעולם בעד נטישת חברות המים המבוקבקים לא ישכנעו את מי שסבור שאין לו אלטרנטיבה. אך האלטרנטיבה קיימת! והיא רלוונטית בדיוק כפי שהייתה לפני 20 שנה, כשלכולנו היה כזה בבית: סינון מי הברז בנקודת הצרכן. זוכרים?

האם זהו פיתרון אידאלי? בוודאי שלא. אסור כמובן להשלים עם סינון מים כמצב תמידי, אך יש להפנים ששיקום מערכת המים הציבורית תתחיל אך ורק כאשר כל הצרכנים בארץ יחזרו לשתות מים ציבוריים מהברז. במצב כזה ייפסקו הזכיונות השערורייתיים לחברות הפרטיות ומאגרי המים "האיכותיים" שלהם, כולל הדוגמניות החטובות וההרים המושלגים, יתווספו לשאר מקורות מי השתייה "הרגילים" שלנו. בארות מי התהום שזוהמו ע"י מפעלי תעש, צה"ל ואחרים ישוקמו רק אז בצורה נאותה, בעקבות הלחץ שיפעיל הציבור להפסקת זיהום המים שלו. הסכומים היחסית צנועים יימצאו, כי ניתן יהיה לחסוך גם איזה מפעל התפלה או שניים. הצנרת המתפוררת תטופל והחלקיקים החומים כבר לא יהיו מנת חלקם של מי הברז. אולי גם אז יחליט חלק מהצרכנים שאין עוד טעם לסננם.

המגזר הציבורי חייב להתניע את התהליך הזה. כל עוד אינו עושה זאת, המסר המועבר לאזרח הוא שהמדינה אינה סומכת על שירותיה. מקומם לראות משאית עמוסת כדי פלסטיק של "נביעות" באוניברסיטת תל אביב, או לחלופין מכרז לאספקת מים מינרליים שמפרסם משרד הרווחה. מוסדות אלה, המתיימרים להיות "חברתיים", ימשיכו כרגיל להתלונן על היעדר תקציבים ובמקביל לרכוש מים פרטיים ויקרים פי אלף מהמים הזורמים בברזי המטבחון שבקצה מסדרונותיהם.

האזרח הפשוט חייב לקחת את העיניינים לידיו. בתכלס, אין לו ברירה אחרת. חברות המים המינרליים גוזלות ממנו מים, מזהמות את סביבתו ותורמות להרחבת הפערים החברתיים סביבו. מבחינתן, שימשיך לסחוב בקבוקים בקיץ הארץ ישראלי המטורף ולשלם עלייהם כאילו הוא קונה איזה מוצר בריאות. הוא יכול גם לשלם יותר ולקבל אותם עד הבית על גבי משאית עם תמונה של צבי בשלג. אין לו ברירה, הוא חייב לשתות מים אחרת הוא ימות. מי הברז, על צבעייהם המשתנים וטעמם הלא ערב, מבאסים אותו.

האזרח הפשוט לא צריך מכשירים יקרים בבית, דוגמת "תמי 4" ובארים אחרים. למען האמת, המכשירים הללו מסננים פחות טוב ממערכת פילטרים פשוטה, משום שהם עסוקים יותר בלהיות מעוצבים ופחות בלעשות את העבודה. הם צורכים חשמל (די מיותר, לא?) כדי שניתן יהיה להגיש מים בטמפ' שונות, אך בדר"כ מסננים באיכות נמוכה. התמונות המצורפות מראות מערכת סינון מים, המותקנת בביתו של כותב שורות אלו. המערכת כוללת ארבעה פילטרים, תפקידו של כל אחד מהם מצויין תחת תמונתו, וברז קטן שמותקן ליד הכיור במטבח. מערכת זו היא הפשוטה ביותר ולכן גם הטובה והזולה ביותר. היא מסננת את המים נהדר ומשפרת את טעמם פלאים. התקנתה עלתה כ- 600 ש"ח ומחיר החלפת הפילטרים השנתית הינו כ- 250 ש"ח. החישוב הזה מראה שניתן לחסוך יותר מ- 800 ש"ח בשנה עבור זוג, לאורך תקופת צריכה של 10 שנים, במעבר משישיות הבקבוקים הידועות לשימצה לשתיית מים מסוננים מהברז. למרות האמור לעיל, ווסאבי מעוניין לייצר אלטרנטיבה עוד יותר טובה ומשתלמת.

מצ"ב טופס למילוי ע"י כל המעוניין בהתקנת מערכת סינון פשוטה בביתו. מטרת ווסאבי היא לאסוף כמה שיותר לקוחות פוטנציאליים ולהכריז על כך בפני חברות הסינון הקיימות כיום בשוק, על מנת לקבל מכל אחת מהן הצעת מחיר "מעניינת" יותר ממה שהיתה נותנת עבור מערכת בודדת. באופן זה קיימת אפשרות להשגת מחיר נמוך משמעותית עבור מערכת סינון המים הביתית. אפשר גם להקשות ולהתנות הרכישה במתן פיתרון למיחזור הפילטרים, או סתם בתמיכה רגשית למכורי הפלסטיק שנגמלו. מה שבטוח, התאגדות רחבה יותר תאפשר תמרון טוב יותר ותועלת סביבתית ותודעתית אדירה. ווסאבי מתחייב לא לעשות כל שימוש לרעה במידע שייאסף על ידו. רשימת המעוניינים תינתן רק לחברה שתזכה במכרז ורק לאחר אישרור סופי של כל אחד מחברי הרשימה. אין פה שום אינטרס פרט לרצון להוביל לפיתרון הבעייה הנקראת מים מינרליים.

הרשימה פורסמה גם באתר NRG.

אנרגיה סולארית - מעסקנות ליצירה - חלק 2

המחקר בתחום האנרגיה הסולארית חי ובועט. בפוסט הקודם הסביר ווסאבי מדוע חשוב שהקצאת כספי ציבור, לתחום אנרגיית השמש בישראל, תעדיף את המחקר, הפיתוח והיצירה על פני סבסוד של טכנולוגיות קיימות ובלתי כלכליות. מטרת המחקר הנה כפולה: מחד לשפר את כלכליות הטכנולוגיה הקיימת; מאידך למצוא אפיקי טכנולוגיה חדשים שיעלו על הקיימים. את נושאי המחקר ניתן לחלק באופן גס לשתי הקטגוריות השולטות בתחום הסולארי: אנרגיה תרמו-סולארית ואנרגיה פוטו-וולטאית. בכנס הסולארי בשדה בוקר, שיערך בעוד כעשרה ימים, ידווחו החוקרים אחד לשני על ממצאיהם האחרונים. כמו כן ירצו בו מומחים, סטארט-אפיסטים ופקידי ממשל. מסתובבת גם שמועה שהקפה יהיה לא נורא ושיש סיכוי לראות שטפונות בין ההרצאות. אנשים שמתעניינים יכולים להרשם לכנס פה.

על מנת לחבר את הבטחת הפוסט האחרון למציאות, ווסאבי מביא בזאת רשימה של אפיקי מחקר "חמים", מחולקים עפ"י הקטגוריות המוזכרות לעיל, בתוספת הסברים קצרצרים לטוקבקיסט הפשוט והלא מתלהם.

אנרגיה תרמו-סולארית:

המרה ישירה של אור השמש לחום. הדוגמא הפשוטה ביותר למערכת תרמו-סולארית הנה דוד השמש הידוע, המנצל את קרני השמש לחימום מים לטמפ' של כ- 60 מעלות צלסיוס. מעטים יודעים שדוד השמש הפך למוצר כלכלי בזכות פיתוח ישראלי משנות ה- 60, ששיפר את יכולת ספיגת האנרגיה ע"י הקולט. לעומת הפשטות של מערכת זו, קיימות מערכות מורכבות ויעילות יותר, המפיקות חום בטמפ' גבוהות יותר. כיווני ההתפתחות בתחום זה ותיקים ורבים:

• שוקת פראבולית - מערכת שעוקבת אחרי השמש, מרכזת את קרניה לעבר נוזל הזורם בצינור דק ומחממת אותו. מערכת זו פותחה וקודמה ע"י לוז הישראלית, שהקימה תחנות רבות בטכנולוגיה זו בקליפורניה. בין התופעות הנחקרות כיום במערכות אלה: התמודדות עם רתיחת הנוזל בצנרת, התנהגות של נוזלי עבודה שונים, הוזלת עלות מרכיבי המערכת.
  
• מגדל שמש - מערכת מראות ומגדל שתוארה בעבר ע"י ווסאבי. תחומי מחקר מעניינים: שיפור הקליטה וההמרה של אור השמש המרוכז, עקיבה מדוייקת יותר אחרי השמש, ניצול טוב יותר של שטח פיזור המראות.
  
• מזגני ספיגה - מזגנים שעובדים על חום במקום על חשמל. מאפשרים התקנת מערכות תרמו-סולאריות גדולות בסביבת מבנים, תוך ניצול החום העודף לקירורם.
  
• שימוש ישיר בחום או קרינה סולאריים עבור תהליכים תעשייתיים - תהליכים דורשים חום, המופק כיום משריפת דלקים מאובנים. דוגמאות לתהליכים היכולים לקבל חום ממקור סולארי - זיקוק, הפקת ביו-דלק, ייצור פלסטיק, יצירת קיטור או התפלה תרמית של מים.
  
• אגירת חום - תחום המנסה לפתור בין השאר את הפער בין שעות הפעילות הסולארית לבין שעות השיא של צריכת האנרגיה. בניגוד לחשמל, קיים קושי גדול בהעברת חום למרחקים גדולים; אגירת החום יכולה לפתור את הבעיה הזו. אגירת חום יכולה להתבצע באמצעות קבלים או תגובות כימיות. ייצור ביו-דלק באמצעות חום השמש הינו דוגמה לאגירה כימית סולארית. את הדלק אפשר לשמור במכל מתחת לבלטות וכשמגיע יום הדין לשחרר את החום שנאגר ע"י שריפה. נושאי המחקר בתחום זה כוללים קטליזטורים כימיים, חומרי עבודה, גיאומטריות ועוד.
  

אנרגיה פוטו-וולטאית:
המרת אנרגיית השמש ישירות לחשמל. את החשמל ניתן להוליך למרחקים גדולים יותר מאשר חום והוא נחשב לאנרגיה "איכותית" יותר, אבל הפקתו נעשית כיום בתאים עשויים מסיליקון, שתהליך הייצור שלהם יקר והם דורשים שטח רב. הטכנולוגיות הבאות יכולות לשפר את עלות ההפקה, היעילות, או שניהם.

• Thin film - פאנלים פוטו-וולטאיים המופקים בתהליכים הדומים להדפסת עיתון, ודורשים הרבה פחות חומר וציוד פחות יקר מהתאים מבוססי הסיליקון. הפאנלים יכולים להיות מורכבים מחומרים כמו נחושת-אינדיום-סלניד או מתרכובות אחרות. מתקבלת שכבה דקה של חומר על פני מצע זול. האתגרים: שיפורים נוספים בתהליכי ההדפסה ומציאת חומרים נוספים שיכולים לשמש בתהליך זה.
  
• פאנלים מבוססי פיגמנטים - בפאנלים כאלה האור נספג בחומר שמשחרר אותו חזרה בצבע אחד. כשהאור בצבע אחד קל יותר ללכוד אותו ולתעל אותו לממיר קטן וזול. תחומי מחקר: מציאת פיגמנטים טובים ושיפור איכות הספיגה והפליטה שלהם. בחזית המחקר: חברת 3GSolar מירושלים.
  
• תאי סיליקון במבנים חדשים - תאי סיליקון רב-שכבתיים מאפשרים לכוונן כל שכבה להמרה מקסימלית של חלק אחר בטווח הצבעים של אור השמש (שחלק קטן ממנו ניתן לראות בקשת בענן). תאים כאלו משמשים היום בלוויינים, אולם תהליכי ייצור חדשים דרושים כדי לעבור מהמחיר ש-NASA יכולה לשלם למחיר שבני אדם יכולים לשלם. תהליך נוסף שנחקר כולל תאים מיניאטוריים, המחוברים בשיטה שמגבירה את המתח המתקבל, על חשבון הזרם. הולכה במתח גבוה מקטינה את הפסדי החשמל, בדרכו מהיצרן אל המשתמש.
  
• תאים פוטו-סינתטיים - קבוצת מאוניברסיטת תל אביב שדדה מהצמחים את החלבונים שמניעים את תהליך הפוטו-סינתזה (יצירת סוכרים מאור השמש) וגרמה להם לייצר חשמל. עכשיו כשהעיקרון הודגם, צריך לפתח לו תהליך ייצור כלכלי.

קיימים גם נושאי מחקר משיקים ומשלימים לשני התחומים המרכזיים כגון שיפור טכנולוגיות הריכוז של קרני השמש, אחזקת קולטים ופאנלים, אגירת החשמל במצברים ומודלים כלכליים כאלה ואחרים. יש הרבה עבודה, יצירה ואנשים מוכשרים שכסף גדול הוא הדבר האחרון שמעניין אותם. בואו לשדה בוקר ותיווחכו.

* הפוסט מוקדש ליוסף מלר, חוקר שמש מסור ופעיל יקר בווסאבי, המחלים מניתוח בגרמניה.

** ווסאבי ממליץ בחום על הפוסט המטלטל הזה ועל כל התוכן שכותב הבלוגר איתמר כהן. כל הכבוד!

*** התמונה נלקחה ברישיון מהעמוד של Rockmedia.

הפוסט התפרסם גם באתר nrg.

אנרגיה סולארית - מעסקנות ליצירה - פוסט ראשון

עסקנות:

"ענף ייצור החשמל הירוק בישראל על סף חיסול" זעק יו"ר איגוד האנרגיה המתחדשת בישראל, עת נודע על סיום מכסת ההתקנות של מתקנים סולאריים פוטו-וולטאים להפקת אנרגיה עבור המגזר העסקי. צועק ויודע למה: הרי הוא מייצג את חברות ההתקנה והמכירה, אשר בפועל הן היחידות שמרוויחות מכל הכסף הציבורי הזה. את הציבור הם מבלבלים עם הספינים של "משק חשמל ירוק" ו- "עצמאות אנרגטית"; לבעלי הגגות הם הגישו תחשיבים בעייתיים ומוטים.

יצירה:

במקביל לפיזור הכסף על שולחנם של אנשי שיווק מעונבים המייצגים מותגים סיניים, נעשית בארץ עבודה רבה במחקר, פיתוח ויצירה של אנרגיה סולארית. בכנס האנרגיה הסולארית בשדה בוקר, שייערך בפברואר השנה, יציגו מדענים וסטודנטים מכל הארץ את ממצאי מחקריהם. הם ידברו גבוהה על טכנולוגיה עתידנית ויקוו בסתר שיחודש להם תקציב המחקר מאיפה שלא יהיה. אולי מהמדען הראשי של משרד התשתיות, אולי מהאיחוד האירופי, אולי מאיזה יהודי עשיר שמתעניין בנושא.

אין לרחם על החוקרים כמובן, מחקר בתחום זה הוא מהעבודות המהנות ביותר שיש. אולם תחת מטרת העל של חשמל ירוק והפחתת פליטות, צריך רק להחליט אם הכסף של אזרחי המדינה צריך לזרום, דרך האצבעות הזריזות של חברות ההתקנה, אל מפעלים בחו"ל, או לחלופין אל מוסדות מחקר ופיתוח מקומיים, הדואגים לפרנסתם של מספר עובדים בלתי מבוטל.

יתרון יחסי:

התמריצים להתקנות נועדו לעידוד טכנולוגיה קיימת, הזקוקה לעידוד משום שאינה כלכלית. באפיק ההשקעה הזה, מיליארד השקלים שמקציבה ישראל לעניין הוא טיפה בים לעומת התקציבים הנשפכים בגרמניה ובארה"ב. בניגוד להשפעה הלא מורגשת הזו, תרומת הידע הישראלית לתחום האנרגיה הסולארית הנה שם דבר שאינו עומד בשום פרופורציה לגודלה היחסי של המדינה בעולם. בשנות ה-80 הקימה חברת "לוז" הירושלמית תשע תחנות כוח תרמו-סולאריות בקליפורניה, בהיקף כולל של כ- 350 מגה-וואט. גם חברת "סולל", הממשיכה את דרכה של "לוז" כמייצרת קולטי עקיבה וצינורות וואקום, וגם חברת "אורמת" המפורסמת, הנן חברות רציניות שתרמו רבות לתחום. למעשה, רוב ההתקנות הקיימות כיום בעולם מבוססות על טכנולוגיה ישראלית. וזה מדגיש את היתרון היחסי הישראלי - מחקר ופיתוח.

עלויות:

מסטרנט או דוקטורנט מקבלים מלגת נטו של 2000-6000 ש"ח לחודש. מחיר הציוד למחקר יכול להאמיר לכמה מאות אלפי שקלים. לפי גיל שלף מאוניברסיטת תל אביב, עלותה של המעבדה לאנרגיה סולארית בפקולטה להנדסת מכונות מצטברת לכחצי מיליון ש"ח לכל היותר, ותחזוקתה מסתכמת בעשרות אלפי שקלים בלבד בשנה. לעומת זאת, משלם הציבור עשרות מיליונים כל שנה לאנשים ששמים את הקולטים על גגותיהם. רוב הכסף הזה זורם החוצה למפעלים בסין, בגרמניה ובארה"ב. הקולטים ייגמרו בעוד 20 שנה, וכך גם ייעלם החשמל שהם מייצרים. סביר להניח שאז תבוא עוד זעקה מרה לסבסוד מעסקני החשמל הירוק. המחקר, בניגוד לתאים הפוטו-וולטאיים, ישתפר וישגשג עם חלוף השנים. הוא יוביל לפריצות דרך בתחום אנרגיית השמש ולמתקנים זולים וכדאיים שיאומצו על ידי שאר העולם. את הגגות שלהם, ראוי שישמרו המשקיעים למשהו כלכלי וטוב יותר מאשר קיים היום. טכנולוגיה שלא תדרוש מאיתנו לשלם להם כל כך הרבה.

נהוג לחשוב שהטכנולוגיה להפקת אנרגיה הסולארית מיצתה את עצמה ולעולם תהיה תלויה במימון הציבור. בפוסט הבא יפרט ווסאבי את תחומי המחקר החמים בנושא ויבהיר סופית שתקצוב המחקר והעשייה חייב להיות מועדף על פני הקיפאון והעסקנות.

* הפוסט התפרסם במקביל באתר nrg.

על מים בכדים ואחריות חברתית

בעוד שבוע בדיוק, בחלוף התאריך הסופי להגשת טפסי המכרז, יחליט מנכ"ל משרד הרווחה איזו חברת מים מינרליים היא הראויה ביותר להרוות את צימאונם של עובדי המשרד והשירותים הנלווים לו. מהם הפרמטרים על פיהם נקבע מי תהיה החברה המאושרת? האם בדק המנכ"ל את איכות המים המסופקים על ידי כל מועמדת, או שמא בדק את ערכם התזונתי? האם קרא למספר נציגים, עובד אחד מכל מחלקה, על מנת לבצע מבחן טעימה ולהחליט בצורה דמוקרטית על הזוכה?
התשובה העגומה היא, שאת איש הציבור הבכיר הזה, המרוויח לפחות פי שלושה מכל קורא ממוצע של טור זה, מעניינים בהקשר זה רק שני דברים: גובה הצעת המחיר שיקבל, וחיזיון בעבוע המים הצלולים בכדים השקופים במטבחון שבקצה המסדרון. מהעובדות שפרט ווסאבי במכתבו לשר הרווחה, אשר הועבר לטיפול מנכ"ל המשרד, בחר האחרון להתעלם. רשימת הסיבות החברתיות-סביבתיות-כלכליות, המחייבות את המנכ"ל לשנות את ייעוד המכרז, הופנתה למגרסה שליד המטבחון. אין זה אישי כמובן. משרד הרווחה הוא רק האבן הראשונה בשרשרת הדומינו של מוסדות ציבור הנדרשים על פי כל כללי האתיקה החברתית לחדול מיד מצריכת מים מינרליים.
תגובת המשרד האטומה הגיעה לידינו אך ורק לאחר שדרש בה העיתונאי אביב לביא. התשובה אינה מתייחסת לשאלות הקשות שהוצגו בפניית ווסאבי, וניכר בה שבכירי המשרד אינם מבינים את אחריותם החברתית והסביבתית כמשרד ממשלתי. את תחשיבי העלויות הם כלל לא טרחו לעשות, אך משום מה דבר אחד ברור להם: שתיית מים מסוננים יקרה יותר משתיית מים פרטיים בכדים (שאינם מים מינרליים כלל). לדוחות משרד הבריאות בדבר איכותם הטובה של מי הברז, הם אינם מאמינים. לדעתם, קיום ישיבות מחייב הגשת מים שהגיעו ליעדם במשאית. את השימוש בפילטרים הם רואים כמסורבל, למרות שהחלפת הפילטרים אחת לשנה אינה כרוכה במאמץ מיוחד. את האופציה של שתייה ללא מסננים בוודאי יפסלו על הסף. לטענתם בדבר הנחה של עד 60% שהם מקבלים על צריכת מי כדים, נתייחס בהמשך.
משרד הרווחה מפורר במו ידיו את אמון הציבור במערכת אספקת המים, עליה אחראית המדינה אשר אותה הוא מייצג. שר הרווחה ומנכ"לו צודקים בגישתם. אף צעיר זב חוטם לא יזיז את ישבנו להפגין מול חלונם והנושא יתפוגג מהכותרות במהרה. מדוע אין הם נוקטים בגישה הפוכה? המהפך במשרדם יכול להוביל את המגזר הציבורי כולו לחיסכון כספי אדיר ולצדק סביבתי נדיר. האינטרס הציבורי שוכב מול דחפורי חברות המים הפרטיות. מדוע לא יאמצו אותו לחיקם וילחשו על אוזנו שמהיום יהיה טיפה יותר טוב?
ווסאבי עשה את החישוב הפשוט, שאנו מקווים שיגיע לכל בית צורך כדים/בקבוקים בישראל. תחת הנחות מחמירות ושמרניות התקבלה העובדה הבאה - החיסכון הכספי הישיר (לא כולל החיסכון בעלויות הסביבתיות) של מעבר בית עסק כלשהו, משתיית מים בכדים לשתיית מים מסוננים מהברז, הינו כ- 500 ש"ח לעובד בשנה. במשרד הרווחה והשירותים הציבוריים מאות עובדים; במגזר הציבורי כולו עשרות אלפי עובדים. ודרך אגב, החישוב כולל את הג'סטה המפנקת של 60% הנחה על המים המינרליים. ללא ההנחה המופרכת הזו יאמיר ההפרש לכ- 700 ש"ח לעובד בשנה.
ווסאבי מתחייב במאמר זה לא להרפות מנושא המים המינרליים בפרט ומנושא הפרטת המים בכלל. כבלוג אקטיבי וחף מכל תלות חסותית, איננו מנועים מלהכריז על חברות המים המינרליים כמטרה. אנו קוראים להחרמתן ולסגירתן. פעילותנו מקבילה לפעילותם של עשרות בלוגים ואתרי אינטרנט בארץ ובעולם, שחרטו על דגלם את הבערת הנגע שנקרא מים בבקבוקי פלסטיק או בכדים. הרבה אזרחים ועסקים פרטיים נוטשים כיום את המים המבוקבקים מטעמי אחריות חברתית, סביבתית או כלכלית. המגזר הציבורי חייב לעמוד בראש התנועה הזו. נכון הוא שמצב מי השתייה בארץ אינו מזהיר. נכון גם שהצנרת העירונית אכולת קורוזיה. לכן, דווקא תפיסה סולידארית של מקורות המים כשווים לכל התושבים תביא לשיקום הבארות והחלפה הדרגתית של מערך הצנרת והחלוקה.
מן הראוי שמנכ"ל משרד הרווחה יפנים ששמו הטוב בסכנה, ושהוא חשוף לביקורת ציבורית על תפקוד לקוי. ראוי שגם יידע כי בתור פורץ דרך יזכה לפידבק החברתי החיובי.

* הרשימה פורסמה במקביל באתר nrg.

מרד בחברות המים המינרליים - עדכון

תודה לאביב לביא שפרסם את הנושא ב"סופשבוע" האחרון של מעריב, תודה לאיתמר כהן על ההמלצה לפנות אליו.
משרד הרווחה אינו מגיב כרגע, אך מסתמן שלא יסיר את מכרז המים המינרליים לפי תגובתו בעיתונות.
ווסאבי מחפש דרכי תקיפה נוספות בעניין (כמו לדוגמה חישוב של כמה כסף אפשר לחסוך ממעבר כל משרדי הממשלה והכנסת לשתיית מי ברז) וישמח להמלצות מצד הקוראים.
נשמח גם לעזרה בארגון רשימה של מוסדות וחברות ציבוריות, הצורכות מים מינרליים ומבזבזות בכך הרבה כסף.

ווסאבי נגד המים המינרליים - סיבוב שני

לכבוד שר הרווחה, מר יצחק הרצוג

לאחרונה הוציא משרד הרווחה, הנתון תחת אחריותך, מכרז לאספקת מים מינרליים עבור המשרד והשירותים החברתיים.
אנו קוראים למשרד לחזור בו מכוונתו המקורית במכרז ולשנות את כותרתו לאספקת שירותי סינון למי הברז הקיימים. הסיבות לחשיבות העניין מפורטות להלן:

1. אין שום טעם במילוי, אחסון ושינוע של מכלי מים, בעוד משרד הבריאות מכריז בבירור בדוחות שלו כי מי הברז, במיוחד אלו אשר מסופקים בירושלים, הנם ראויים לשתייה ואף עולים באיכותם על המים שמספקות החברות הפרטיות. המשאיות המובילות את מכלי המים תורמות משמעותית לפקקי התנועה, שחיקת הכבישים, וזיהום האוויר.
2. המים הנמכרים ע"י חברות נביעות ומי עדן אינם נחשבים כלל למים מינרליים עקב התקנת המסננים שנעשתה במפעליהן לאחרונה. בפשטות ניתן לומר ששתיית מי החברות הללו שקולה לשתיית מי ברז מסוננים מחברת מקורות. המים הנאספים ע"י קיבוץ עין גדי אמנם אינם מסוננים, אולם רעתם היא בכך שהם נגרעים ישירות מים המלח, ההולך ומאבד ממפלסו, לעיני הציבור המודאג.
3. חברות המים המינרליים מנהלות מסע הטעיית ציבור כנגד מי הברז ומטרתן האנטי-סביבתית והמסחרית היא הדחת הציבור משתייתם. הציבור המבולבל כבר ממש מאמין שאיכות מי הברז ירודה לעומת מי המעיינות "הצלולים". זוהי מגמה מסוכנת של צמצום המוניטין של מי הברז כמים איכותיים ושווים לכל. מערך מי השתייה אכן טעון שיפור, הכולל שיקום של בארות מים מזוהמות והחלפה הדרגתית של הצנרת, אולם הזרקור התודעתי חייב להיות מכוון לכך שלמים אלו אין תחליף. זהו מסר חברתי ראשון במעלה.
4. המים המינרליים יקרים אלפי מונים מהמים הזמינים לנו בברז. מאחר ומשרד הרווחה הנו משרד ציבורי בכלל וחברתי בפרט, ראוי לדעתנו לחסוך מהציבור את העלויות הגבוהות, הקשורות באספקה של מי החברות למשרד הרווחה ולשירותים הסביבתיים. משרד הרווחה יצטרף בכך להמוני מוסדות ומשרדים ציבוריים, ששותים מים מהברז מחד, ויזכה להוביל את כניסתם של מוסדות נוספים למעגל מי הברז מאידך.
5. טיעונים נוספים פה.
   

אדוני השר, לאחרונה הכריזה עיריית לונדון על פרויקט הצבת ברזים ברחוב, על מנת למגר את תופעת שתיית המים המינרליים. גם שם כבר מבינים שעשרות מיליארדי הבקבוקים, הנערמים באתרי ההטמנה (רק חלקם המועט באמת ממוחזר) הם בעיה סביבתית קשה. גם שם כבר מבינים שאין זה ראוי שמים, מקור החיים על פני האדמה, יהוו מטבע לסוחר וירחיבו אף הם את הפערים החברתיים המעמיקים. צריכת מים מינרליים ע"י מוסדות המדינה היא למעשה הודאה בכך שהמדינה אינה מסוגלת לספק לאזרחיה מים ראויים לשתייה.

בכבוד רב,

ווסאבי

העתקים:

• מר גלעד ארדן, השר להגנת הסביבה
• גורמי תקשורת רלוונטים
  
• אתרים חברתיים וסביבתיים

* תודה לעודד גלעד שהביא לידיעתנו על המכרז ולאנשים אחרים שתרמו לעריכתו.
** המכתב נשלח ליעדו הן במייל והן בפקס. מי שמעוניין לחזק את המסר אצל השרים, הרצוג ו/או ארדן, מוזמן לעשות זאת.
***ווסאבי קורא לציבור להודיע על עוד מוסדות שצורכים מים מינרליים, על מנת שנוכל לשכנע גם אותם לעבור לשתות מהברז.

השד בבקבוק

חיסולן של חברות המים המינראליים בישראל הינו צו סביבתי וחברתי ממדרגה ראשונה. ווסאבי מונה עשר סיבות:

• השתלטותן על מעיינות השייכים לציבור, וניצולם למטרות מסחריות. כן כן, ברור שהן קיבלו היתר מהמדינה, וגם זו שחיתות שיש לעקור מן השורש.
  
• שאיבת מים מאסיבית מנביעות טבעיות ומכירתם בבקבוקים לציבור שידו משגת. מי מעיינות צלולים לעשירים, העניים ישתו מהברז.
• שכנוע הציבור שמי הברז בארץ אינם ראויים לשתייה. אתרי החברות ונציגי המכירות ישמחו להסביר לכם שהצנרת מתפוררת ושמי התהום והכנרת הולכים ומזדהמים.
• שימוש מטעה במושג "מים מינרליים" - שתיים מן החברות התקינו השנה מסננים עקב זיהום המעיינות שבשטחן - אשר כוונתו למים שאינם מטופלים ומסוננים כלל.
• שימוש בבקבוקים ומיכלי פלסטיק אנטי סביבתיים (הפלסטיק מיוצר מנפט, מיחזורו אינו כלכלי וכמות הבקבוקים הנאספת הינה עדיין קטנה בפועל) ושינועם לחנויות ולצרכנים פרטיים במשאיות כבדות, השוחקות את הכבישים, גורמות לפקקים ומוסיפות זיהום לאוויר.
• מתוך חוק שימור החומר, ניתן להסיק כי שאיבת יתר של מים ממקור נקודתי, תגרום לייבוש השטחים שמסביב. שמורת עין גדי התייבשה לה כמעט כליל עד שניאותה החברה המקומית, בעקבות לחץ ציבורי, להעתיק את נקודת השאיבה.
• האינטרס של החברות הללו הינו כלכלי ואינו תואם את האינטרס הציבורי הפשוט של שמירה בת קיימא על מקורות המים. כמובן שאין זו האשמה כלפיהן, אלא רמז אולי לצעד האפקטיבי כנגדן.
• מים בבקבוקים שוברים את הגב, ויקרים עשרות מונים מהמים בברז.
  
• לעיתים קרובות עומדים בקבוקי המים בשמש, במשך שעות וימים, בתחנות הדלק ובקיוסקים המחזיקים בהם. עובדה זו מהווה סיכון לבריאות הצרכן של מים אלה.
• הפסקת המכירה של המים בבקבוקים תחזיר למי הברז הרגילים את כבודם האבוד. האיכות טובה לא פחות מהמים בבקבוקים, אולי אף יותר. הצנרת מרובת הקורוזיה תטופל בהדרגה. פילטר פשוט תחת הכיור ייתן מענה לחלקיקים.

הגיע הזמן לחרם צרכנים אגרסיבי על חברות המים בבקבוקים. מים אינם מוצר נסחר כמו קוקה קולה, אלא זכותם הטבעית והשווה של כל תושבי הארץ.

* תודה לכל ההערות והתיקונים מצד הקוראים, נשמח לעוד כמובן.

הזהב הכחול

בספרה, "Blue covenant: The global water crisis and the coming battle for the right to water", מציגה מוד בארלו את שלושת המרכיבים, המהווים במשולב את האיום הגדול ביותר כיום לאנושות - משבר המים. בנוסף להדלדלות מקורות המים המתוקים וחלוקת המים האי שוויונית, מפנה הספר את תשומת הלב לעובדה שרוב מקורות המים בעולם נשלטים כיום בידי מעט מאוד תאגידים זרים, אשר בינם לבין האינטרסים של הדורות המקומיים הבאים אין ולו קשר רופף. הספר המצויין הזה, שיצא ב- 2007, הוא ממשיכו של הספר "Blue gold", אשר יצא בתחילת המילניום הנוכחי. אשה קנדית, ביחד עם חוקרים נוספים, מניעה מפעל שלם, השואל את השאלה החשובה ביותר לאדם בעידן המודרני - האם הגישה למים היא זכותו הטבעית של כל אדם באשר הוא, או שהמים מהווים עבורנו מוצר נסחר - ומשרטט את תוואי הפיתרון הבסיסי שיש להפעיל על מנת להמנע מהאסון הצפוי מראש. כמובן שלמראית העין לכולם אכפת ממצב המים, אך את כל הוני הדל אשים על כך שמפלגה שתחרוט על דגלה סולידאריות חברתית אמיתית והשקעה בתשתיות לאגירת מי גשמים, במקום מתן תמריצים להתפלה, תיפול חזק. ומה לעשות שהמענה האמיתי לבעיית המים הוא גם זה שידרוש יותר צניעות, סבלנות והפנמה שמה שהיה עד עתה לא יכול להמשך יותר. זוהי קריאה נואשת לחברה הדוגלת בצמיחה מאסיבית אך אינה מקשרת בין קציצת ההמבורגר של מקדונאלד'ס לבין 2400 ליטר המים הדרושים לייצורה, לחברה המקטלגת אנשים כמוד בארלו (איזה צליל נפלא יש לשם הזה) למשבצת הקומוניסטית מחבקת העצים.

למרות השנים השחונות שפוקדות את האזור במחצית העשור האחרונה, לאנשים בישראל יש עוד הרבה יותר תקווה מלקולגות במדינות המתפתחות. במשחק המים, ישראל נמצאת בצד החזק, השולט והעשיר. מקור היהירות של רשות המים, המפרסמת במודעותיה בעיתונות שחייבים להציל את הכנרת רק עד שנת 2013 (נשבע שלא נגעתי), הינו מפעלי ההתפלה שיבואו עלינו לטובה ועל צאצאינו לרעה. אחרי הכל, הם יהיו אלה שיסבלו מאיכות האוויר, מליחות המים, אי הגישה לחופים ועוד השפעות שבכלל לא ניתן למדוד כיום. הם ישלמו הרבה על מים מטופלים במקום לשלם מעט מאוד על מים שלא זוהמו מלכתחילה או שנאגרו בפאתי הערים וחילחלו חזרה למי התהום. הם גם ייאלצו להתמודד עם גלי ההגירה האדירים שיתנפצו אל גדרות ההפרדה, מצד השכנים שלא קיבלו את חלקם ההוגן בעוגה ומקורותיהם אזלו. בניגוד לנפט ואפילו לחופש, בן אדם בלי מים פשוט מתייבש ומת. זו הסצנה הפותחת של הסרט החשוב, המבוסס על הספר "הזהב הכחול".

תוכנית ההצלה שמתווים מחבקי העצים כוללת שלושה עקרונות, הנוגדים בחריפות את האינטואיציה הקפיטליסטית המושרשת עמוק בתוכנו, ועל כן מקבעת מייד את מעמדם כחתרנים. שימור, צדק ודמוקרטיה בניהול המים אינם סיסמאות חלולות כאשר מדובר במקור החיים על פני האדמה, כי אם צעדים פרקטיים, ברורים ומוכחים.

הסרט "הזהב הכחול" יוקרן ע"י ווסאבי, עפ"י דרישה, בפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל אביב.

* הרשימה פורסמה גם פה באתר NRG.

כנס אנרגיה מתחדשת

כנס האגודה הישראלית לאנרגיה מתחדשת, שנערך במכון ויצמן בשבוע שעבר, היה מלהיב מעט פחות מחגיגות ה- 90 לכפר תבור, בהן השתתפתי בילדותי. ההרצאות, שהיו ברובן מרתקות, לא הצליחו להסתיר את משבר ההתעניינות הפוקד את הענף שעד לא מזמן זכה לכותרות משיחיות בעיתונים. וכשתשומת הלב לאנרגיית השמש צמודה למחיר הנפט, לא פלא שהכיבוד לא היה משהו. היו נציגי אקדמיה אופטימיים, נציגי תעשייה בעלי מצגות מצונזרות עד כדי השתאות וכמה אנשים מסתודדים בחליפות שחורות ומשקפי שמש שחורים, שלא ברור לי אף פעם מה הקטע. כל כנס האנשים האלה כאילו באים להעלים מישהו. העובדה הכי מרעננת כיום בהרצאות על אנרגיה סולארית היא שאין בהתחלה את ה- 2 שקפים עם הגרפים על הפוטנציאל האדיר שלה וכו'. כל הנוגעים בדבר כבר מבינים שהאנושות תאכל את כל מה שיש לה ותפנה אליהם רק כשיהיה להם משהו משתלם להציע. גם התוכחה הסביבתית נעלמה סוף סוף והתחלפה בקונקרטיות שהולמת יותר את אנשי המדע. האיש הכי מעניין בכנס היה אותו פרופ' מהטכניון, שבמרמורו האופייני תקף את כולם כרגיל על כך שהם מתעלמים מפיתרון "ארובות השרב", אשר בראש פיתוחו הוא עמד עוד ב-1982, והאמור לתת מענה, לדבריו, על כל צרכי האנרגיה והמים של מדינת ישראל. יש משהו נהדר בלראות אדם בודד, התוקף את כל הנוכחים סביבו כצבועים. גם אם אין זה נכון כלל, זה לפחות מעיר את אלה שישנים מאחורה. איש משרד התשתיות פרט מס' סוגיות ראשונות במעלה, הקשורות ישירות למשבר האנרגיה והמים, אך אינן זוכות להתייחסות ובחינה רציניות:

1. מדיניות עידוד הילודה
2. אי עידוד השימוש בתחבורה ציבורית
3. המשך תרבות הצריכה
4. ניצול משאבים בעייתי

אל דאגה, ווסאבי עוד יטפל בנושאים האלה באגרסיוויות הראויה להם. אם הוא לא היה מעלה אותם, סביר להניח שהייתי מצטרף גם אני לאגף הצועקים הממורמרים ומלאי התוכחה. אני בהרצאתי, שנערכה לפנות הערב, בכלל הפרתי את החוק השני של התרמודינאמיקה וכמעט קיבלתי עגבניות בפרצוף מחמשת האנשים שעוד נשארו באולם. עוד מידע על מה שהיה שם, פה.

הפקת אנרגיה באמצעות הרוח

רקע

על ציר התופעות האקלימיות, הרוח ממוקמת בין השמש לגלים. כפי שהוסבר בפוסט אחר, מקור הרוח הוא בשמש ותוצאת זרימתה על פני המים הינה גלים. גם על הסקאלה של צפיפות האנרגיה היחס הזה מתקיים. השמש היא מקור החיים על פני כדור-הארץ. קרינתה מגיעה כמעט לכל מקום, אך פיזור הקרינה מקשה על תהליך הפיכתה לאנרגיה זמינה (לדוגמא חשמל). הפיכת הגלים לחשמל טבעית יותר, אך ניצולם מוגבל לשטחי הים בלבד. הרוח נמצאת גם ביבשה וגם בים, גם ביום וגם בלילה. היא לא תפרק את עצמותיך כגל מתנפץ אך כאשר היא בגבך, היא תוכל לסייע לך לשבור את שיאך האישי בריצות קצרות. בלי שום חומרים אסורים!

טכניקה

ניצול הרוח מתבצע בעזרת טורבינות רוח. כפות הטורבינה [בדרך כלל שלוש] עלולות להיות אדירות מימדים [בטורבינות הגדולות בעולם מגיע אורך הכף ל- 60 מטר] ומטרתן לספוג את אנרגיית הרוח ולהמירה לתנועה סיבובית. מהירות הכפות אינה גבוהה, אך על ידי מערכת גלגלי שיניים ניתן להתאימה לזו הדרושה עבור גנראטור מייצר חשמל. גבול היכולת העליון של כל טורבינה, לניצול אנרגיית הרוח העוברת דרכה, הינו תיאורטי ועומד על 59% בלבד. זאת אומרת שגם הטורבינה הטובה ביותר לא תדע לתפוס כ- 40% מכוחו של האוויר המגיע מולה. זהו חוק של פיזיקאי גרמני ולכן מי אנחנו שנתווכח.

תעשיית אנרגיית הרוח היא הבשלה ביותר כיום בתחום האנרגיה החלופית וזאת משום הפשטות היחסית בהמרת האנרגיה לחשמל. דולר, יורו, סקנדינאבים צעירים, ציפורים ועטלפים מתערבבים בה יחדיו.

איך עושים זאת נכון?

צריך לשאול את הדנים. כבר בשנות השבעים הם הבינו שהרבה רוח זה טוב. על מנת לשמר את אורח החיים הכפרי במדינה, הציעה הממשלה סבסוד עבור טורבינות רוח למשקים המרוחקים. מכרזים הוצאו, פיתוחים הואצו והרוח יצרה מהפכה אנרגטית במדינה. כ – 20% (!!!) מצריכת החשמל של דנמרק מסופקת כיום ע"י הרוח, כ – 20,000 מתפרנסים ממנה, מיליארדי יורו מתעופפים בעזרתה היישר לקופת המדינה. כיום שולטים הדנים בשוק אנרגיית הרוח בעולם והמהפכה הירוקה עוד רק בחיתוליה. שפע של אנרגיה מתחדשת אינו מאפיין את דנמרק בלבד. במדינה אחרת, בסדר גודל דומה, לא ברור אם יש יותר שמש או יותר מוחות ליחידת שטח. האם יכלה גם היא להיות המעצמה הירוקה הבאה? האם התבוסה 0:5 לדנמרק ב – 1999, על הדשא הירוק ברמת גן, ניסתה להגיד לנו משהו?

בארץ

חווה של טורבינות רוח מסתובבות זה דבר די מרשים. לאחרונה פורסם, שבעתיד נראה 50 מגה-וואט כאלה בערבה. הפרמיות מהמדינה קיימות, אך הבירוקרטיה המפורסמת תדאג לעכב את הפרויקט בכמה שנים טובות. עד אז כדאי לנסוע לרמת הגולן, לראות 6 מגה-וואט בפעולה.

באינטרנט

למרות ובגלל המידע האינסופי ברשת, כדאי להתחיל קודם כל בויקיפדיה העברית והאנגלית. מידע פופולארי בעברית מצוי פה, אך האתר המסביר בצורה הטובה ביותר את הטכנולוגיה הוא HowStuffWorks. מידע כלכלי וסביבתי קיים בכמה מהבלוגים המקושרים ל- ווסאבי. הנזק שגורמות טורבינות הרוח לסביבה הינו ידוע אך היקפו עדיין שנוי במחלוקת.

* התמונה לקוחה מתוך האתר המקושר פה.