6 בנוב׳ 2011

ווסאבי נפרד ומכה על חטא


אנרגיה חלופית, מידע סביבתי, משבר מים, חלוקת תמלוגי גז צודקת ומאבק עיקש בתופעת המים המינרליים.
4 שנים של פעילות שמגרדת ועוקצת ואפילו משפיעה, שהסתיימו עם תחילתו של מירוץ החיים מחד והמחאה הנפלאה מאידך.
אבל מתחת לפני השטח, רוחש לו הדבר האפל, החשוב באמת, שאנשים "נורמטיביים" ו"מיושבים" לא חופרים בו. הפתרון הסביבתי-כלכלי-מוסרי-בריאותי אשר הדיון בו מודר מהמיינסטרים בשיטתיות (ונעדר גם מווסאבי כמעט לחלוטין).
זה שמאפשר לכל אדם לתרום לפתרון בעיות האנרגיה והמים פי כמה וכמה מאשר כל פיתוח טכנולוגי במיליארדים. זה שמאפשר לכל אדם להיות אופטימי, משוחרר מתרבות צריכה אגרסיבית, נקי יותר, פיזית ומצפונית.

קוראים לסרטון הזה "ההרצאה הכי חשובה שתשמעו אי פעם" - ומעולם לא הודבקה כותרת כה נכונה למושאה. 

אז שלום למאות הקוראים ולשותפים לכתיבת ווסאבי לאורך השנים. 

שלום גם לבשר, לחלב, לביצים ולדבש - זהו, זה נגמר.

התמונה באדיבות Smiteme's

16 בנוב׳ 2010

שכירי החרב החדשים

(מתוך האתר של משרד הייעוץ התקשורתי EDK)

שכירי החרב החדשים
התקשורת היא שדה הקרב המודרני. אפילו מלחמות אמיתיות בנוסח של פעם (עם דם ופצועים וכו') מתנהלות ומוכרעות במידה רבה בתקשורת.
כמו בשדות קרב לאורך ההיסטוריה, יש את בעלי האידאלים והאינטרסים משני הצדדים. בראי הזמן, מעטות הן המלחמות שניתן יהיה לומר בנחרצות מי היו ה"רעים" ומי ה"טובים".
יחד עם זאת, לאורך ההיסטוריה יש סוג צבא אחד שתמיד נכנס לקטגוריה של "הרעים": שכירי חרב. חבורות של בריונים מפוקפקים וחסרי מוסר שפרנסתם ולעתים קרובות גם תאוותם במלחמה ושכל אחד מהם אחראי על נזק אדיר לציבור ולסביבה אשר מכילים אותו.
כיום, בעידן שבו שדה הקרב הוא תקשורתי, שכירי החרב הם אנשי משרד. הם האנשים שיחברו למרבה במחיר וילחמו עבורו בשדה הקרב: יכפישו את יריביו, יקדמו את מטרותיו בדרכים עקלקלות ויסחפו אחריהם את ההמון המוסת.
מנהיג בולט של חבורת שכירי חרב "משרדית" שכזו הוא משה קלוגהפט.
למשה קלוגהפט יש משרד ייעוץ תקשורתי בשם EDK, ויש לו ברזומה קמפיינים מאוד מצליחים, שהפופוליזם הנוטף מהם מחלחל עמוק אל ההמון. חלקם מודגשים במסגרת הסגולה פה:
(מתוך האתר של משרד הייעוץ התקשורתי EDK)
לאחרונה, שימש משה קלוגהפט כדובר קמפיין הגז הערבי המפורסם, שתייג ארגוני סביבה, פעילים חברתיים ופוליטיקאים כאנטי-ציונים הרוצים בהשמדת מדינת ישראל. אל מול דרישת ה"שמאלנים" להעלאת חלקו של הציבור הישראלי ברווחים העתידים, הטמונים בגז הטבעי שנתגלה בשטח ישראל (על חשבון בעלי ההון המושקעים בקידוחים), גרס הקמפיין של משה קלוגהפט שהפגיעה בבעלי ההון תוביל לכך שלקוחותיו יסתלקו מפה ויותירו את עם ישראל לחסדי הערבים והגז שברשותם. מתוחכם לא?  
אם נסתכל שוב בתמונה המופיעה מעלה, הלקוחה ישירות מאתר EDK, נוכל גם לראות את "קורות החיים" של משה קלוגהפט ושותפו שמוליק ויליאן. הם ממש חזקים ב"מגרש הפוליטי" ועבדו צמוד עם חברי כנסת ממפלגת "קדימה", וגם עם פנינה רוזנבלום. בעלי משרד EDK, כיאה לשכירי חרב מודרניים אמיתיים, משכירים את שירותיהם (יצירת "באזז", מחשבה מקורית ובועטת) לכל המרבה במחיר - בעלי הון, חברי כנסת הידועים כפופוליסטיים - אפילו תמורת מהלך חברתי קלאסי, שיביא תועלת וצדק להם ולצאצאיהם. כשהתקשורת התדפקה על דלתם ושאלה שאלות, הם ענו: "אני לא מגיב לגבי אופי הקמפיין".
 
ווסאבי תומך במאבק הציבורי, בראשות מיכאל מלכיאור, להעלאת תמלוגי המדינה מרווחי הגז העתידיים, והפקדתם בקרן המיועדת לחינוך והעצמה חברתית. לפני כשבועיים פורסם בבלוג, במקביל לעשרות בלוגים אחרים, פוסט-מכתב של הפעיל הסביבתי איתמר כהן, הפונה אל ראש ועדת הכלכלה בכנסת, אופיר אקוניס, בשאלות תקיפות בנושא.
החלטות הביניים של ועדת ששינסקי לבחינת תמלוגי הגז, שפורסמו השבוע, המליצו חד משמעית להעלות את חלקו של הציבור ברווחים הנובעים מאוצרות הטבע שברשותו. בעלי ההון, מקורביהם ושכיריהם כבר מפשילים שרוולים לקראת מאבק מכוער מול הציבור ונציגיו.

להצטרפות מיידית למאבק - פורום פעולה אזרחית.


ווסאבי קורא לקוראיו: אל תפקירו את שדה הקרב לשכירי חרב מקצוענים וחסרי עקרונות. צאו להלחם - גם חבורה מאומנת של שכירי חרב חמושים לא יכולה לעמוד בפני המון זועם.

* תודה לקוף החמוד על התוספות והעריכה ולעו"ד רצון על ההערות.

12 בנוב׳ 2010

מים מינרליים: שבוע של (אי-)חשיפה תקשורתית

"זה כמו לשבת בסלון שלך ולדבר בנינוחות", וגם "אתה מכיר את אברי, הוא מאוד אוהב את הסביבה". הבחור בעל הקול הנעים מערוץ 2, מעברו השני של הקו, לא וויתר.
"האייטם הזה מאוד חשוב לנו, אנחנו מעוניינים שתבוא להציג את בעיית המים המינרליים בתכנית הבוקר שלנו מחר".
כותב ווסאבי הפך עם עצמו, באותו הרגע, בדברים הבאים:
  1. די מביך, להופיע בטלוויזיה מול הרבה אנשים (אוקיי, עקרי/ות בית בעיקר, לא הרבה רייטינג, ועדיין...).
  2. טלוויזיה זה מדיום תקשורתי מדורדר ורדוד, למרות שאברי גלעד "אוהב" את הסביבה.
  3. יאללה בסדר.
"יש סיכוי, מאוד מאוד נמוך, שזה לא ייצא אל הפועל. אתה יודע, יש לפעמים אירועי חדשות דחופים בעלי קדימויות. תקבל הודעה סופית בערב", ואז בערב: "אנחנו מתנצלים, זה לא ייצא  לפועל". 
גם סבבה!
ביום שאחרי תכנית הבוקר המדוברת, התפרסמה בעיתון "הארץ" ביקורת הטלוויזיה הזו. ואם להודות על האמת: פמלה אנדרסון זה בהחלט הרבה יותר מעניין מכל דיון בוקר משמים על בקבוקים.

בשבוע שעבר, בו הצהירה עיריית תל אביב על קמפיין לעידוד שתיית מי הברז, התפרסמה כתבה מקיפה בנושא תופעת המים המינרליים ע"י נעמי דרום בדה-מרקר. כותב ווסאבי התראיין ויצא מרוצה משתי סיבות: 1. הכתבה היתה מצוינת 2. תמונת הפורטרט (שנשלחה באמביוולנטיות גדולה) לא פורסמה.
בעקבות הכתבה, פנו לווסאבי גורמי תקשורת שונים כמו ערוץ 2 ויעל דן מגלי צה"ל, שערכה בתכניתה פאנל מומחים בנושא. 
הפאנל, רבע שעה אורכו, יצא לא רע ומחדד מאוד את המסר:
video

  • במשרדי הממשלה כבר אין מים מינרליים.
  • בעיריית ת"א החליטו להפסיק עם העניין הזה.
  • בכל העולם המערבי, בו יש מי ברז טובים ומבוקרים, יש גל ששוטף את התעשייה הזו החוצה.
האם תושג המטרה ומים שמגיעים ליעדם במשאיות לא יימכרו יותר בישראל?

24 באוק׳ 2010

את מי מייצג אופיר אקוניס? מכתב גלוי ליו"ר ועדת הכלכלה, מאת איתמר כהן


לכבוד יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ אופיר אקוניס,

בדיון בכנסת על תמלוגי הגז אמרת שתומכי העלאת התמלוגים הם "ארגוני שמאל פונדמנטליטסיים", ושאם יועלו התמלוגים, ישראל תהפוך ל"כלכלה סובייטית שחונקת את המשק", ו"הנפגע העיקרי יהיה האזרח". ציינת גם "איאבק בנושא עד טיפת דמי האחרונה".

אבקש לשאול מספר שאלות:
  1. על יוזמי הצעת החוק להעלאת התמלוגים נמנים הח"כים שאמה (ליכוד), אורבך (הבית היהודי), וקנין (ש"ס) ואלדד (האיחוד הלאומי). האם, לטענתך, עמיתך לסיעה, כרמל שאמה, וחבר הכנסת אלדד מהאיחוד הלאומי הם "אנשי שמאל פונדמנטליסטיים"?
  2. בארה"ב, בבריטניה, בקנדה ובשאר מדינות המערב, חלקו של הציבור הרחב בהכנסות מהפקת גז גבוה ב-66% בממוצע מזה שבישראל. האם, להערכתו של יו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת, ארה"ב ובריטניה הן "כלכלות סובייטיות שחונקות את המשק"?
  3. התמלוגים בארץ כה נמוכים, עד שחלקה של נובל אנרג'י לבדה, שהיא רק אחת השותפות בקידוחי הגז, בהכנסות, גבוה מזה של אזרחי ישראל. המס שמשלמת נובל אנרג'י בישראל נמוך יותר מזה שהיא משלמת בכל מקום אחר בעולם. האם, לטעמך, "ציונות" פירושה "להיאבק עד טיפת הדם האחרונה" על כך, שמירב הההכנסות מאוצרות הטבע של ישראל יגיעו לכיסו של תאגיד זר, במקום אל אזרחי ישראל?
  4. המדינה העלתה לאחרונה את נטל המס השולי על השכירים מהמעמד הבינוני-גבוה ל-58%. רבים משכירים אלה הם עובדי הייטק, שבניגוד לחברות האנרגיה, לא מנצלים אוצרות טבע ששייכים למדינה, אלא להפך – תורמים מכשרונם ומחריצותם לקדמה ולשגשוג במדינה. יתר על כן: בעוד שאין שום חשש, שתאגידי האנרגיה יעזבו לפתע את הקידוחים מיותמים, גם אם המס יעלה והן ירוויחו, נניח, "רק" 40 מיליארד דולר, במקום 50 מיליארד – והרי אלה הסכומים שבהם מדובר – עובדי ההייטק שבהם מדובר דווקא כן עלולים לעזוב את המדינה – ולמרבה הצער, רבים מהם אף עושים זאת. האם זוהי השיטה שלך לדאוג ל"אזרח" – לאלץ עובדים מהמעמד הבינוני-גבוה, שגם כך נושאים כעת בעיקר נטל המיסוי במדינה, לשאת על גבם מעתה גם הטבות מס בשווי עשרות מיליארדי דולרים לתאגידים זרים?
  5. המומחים המקצועיים שתומכים בהעלאת התמלוגים– וביניהם פרופ' ברק מדינהד"ר ברנדה שפר ופרופ' אדרעי – לא קיבלו שום תשלום עבור חוות דעתם.


מאידך, כל חוות הדעת שמתנגדות להעלאת התמלוגים נכתבו תמורת תשלום מחברות האנרגיה. בישיבה שאותה ניהלת נכחו 15 לוביסטים בתשלום של תאגידי האנרגיה, המתנגדות להעלאת התמלוגים. את חברת "דלק" מייצג עו"ד רם כספי (בתמונה), המוכר גם כאבי "שיטת השקשוקה".
מכאן עולה התהיה - האם הלוביסטים ופרקליטי ה"שקשוקה" הם ה"אזרח" שלו אתה דואג כל כך?

בכבוד רב,

בקשה מהקוראים
תזכורת: מאבקים שפעלו בדרכים דומות הביאו לשינוי תקנות הרעש של השר ארדן, להגשת כתבי אישום נגד מפעלים מזהמים ועוד. אם מספיק אנשים יכתבו – גם הפעם ייווצר לחץ תקשורתי, שישפיע ויוביל לשינוי.

איך אפשר לעזור?
  1. להצטרף התקשורת מאוד אוהבת סיפורים כאלהואם רבים יצטרפו במהירותתהיה לכך השפעה גדולההנה הקבוצה ?את מי מייצג אופיר אקוניס
  2. לשלוח מייל לח"כ אקוניס, לכתובת: oakunis@knesset.gov.il


   אפשר לשלוח פשוט קישור לרשימה הזו.
   כדי שנוכל לפנות לתקשורת, ולציין ש"נשלחו X מיילים", אנא כתבו גם אותנו למייל – לכתובת hon.shilton@gmail.com 

3. להפיץ את המסר.

11 באוג׳ 2010

כנס התייעלות אנרגטית, ת"א 2010

נציג גלי צה"ל, חייל צעיר, לחוץ ומתנשם, תקתק בלפטופ שלו וניווט בין עמוד הפייסבוק ועוד ארבעה צ'טים שונים. בכלל, הרבה מהנוכחים תקתקו בלפטופים, הציצו תדיר באייפון, שתו מים מינרליים מבקבוקים שהגיעו במשאית מרמת הגולן ורצו להשתין בקומת השירותים הנעימה של מכון האנרגיה והנפט. החבר הטוב של כולנו ביום כזה - המזגן.
השערות ברגליים סומרות. טמפרטורת המיזוג הבלתי נסבלת, באחד הימים החמים ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל, מוכוונת אנשים עם חליפות ונעלי עור. לבוא עם מכנסיים קצרים וסנדלים לכנסים האלה גובל בחוסר אחריות בריאותית. והרי לכם הצעד הבסיסי ביותר להתייעלות אנרגטית בארץ מזרח תיכונית. כזה שפירמת רואי החשבון (שבחסותה התקיים הכנס) יכלה להציג במצגת פאוור-פוינט יהירה ומפוארת: המהלך שחסך למשק מאות מיליונים: שינוי קוד הלבוש, או יותר נכון - הסרה שלו.
אם להתחיל בקטן - כל עובדי המגזר הציבורי עוברים בקיץ לסנדלים וקצר. ביפן, שם הוחלט על קיבוע טמפרטורת המזגן על 25 מעלות, העובדים פשוט התאימו את עצמם. זה עובד וזה חוסך מיליארדים. חליפה ועניבה זה גם ככה הכי המאה שעברה. סנדלים וקצר זה פשוט הרבה הרבה יותר כיף. האם עדיף להגיע לפגישה חשובה מזיע עם כתמים בבית השחי, או שמא יבש ורענן?
זה לא יקרה... בדיוק כפי שקמפיין הטלוויזיה של רשות המים לעולם לא יעז לבקש מהציבור לחדול כליל מהורדת המים אחרי שמשתינים. מדוע המסרים האלה לא עוברים מסך? האם יש כאן קשר לממון ושליטה בהמונים?
וזהו לב העניין בתחום הנקרא חיסכון (או שימור) אנרגיה: בבסיסו עומדים עקרונות פשוטים וצנועים, כל כך צנועים שהם מפרים את הקודים הפתטיים שהחברה המערבית גזרה על עצמה. השם הביורוקרטי - "התייעלות אנרגטית" - הוענק לו על מנת להבהיר לאיש הקטן שהדבר אינו בשליטתו, אלא כרוך במהלכים מורכבים של אנשי מקצוע.
התפשט, סעי באופניים או בתחבורה ציבורית, פתח חלון, כבי את האור, למה 16 מעלות? אתה לא רואה שקר לה? מה אתה בפינלנד?




* התמונה נלקחה ברישיון, באדיבות Kyu.