12 בינו׳ 2010

אנרגיה סולארית - מעסקנות ליצירה - פוסט ראשון


עסקנות:

"ענף ייצור החשמל הירוק בישראל על סף חיסול" זעק יו"ר איגוד האנרגיה המתחדשת בישראל, עת נודע על סיום מכסת ההתקנות של מתקנים סולאריים פוטו-וולטאים להפקת אנרגיה עבור המגזר העסקי. צועק ויודע למה: הרי הוא מייצג את חברות ההתקנה והמכירה, אשר בפועל הן היחידות שמרוויחות מכל הכסף הציבורי הזה. את הציבור הם מבלבלים עם הספינים של "משק חשמל ירוק" ו- "עצמאות אנרגטית"; לבעלי הגגות הם הגישו תחשיבים בעייתיים ומוטים.

יצירה:

במקביל לפיזור הכסף על שולחנם של אנשי שיווק מעונבים המייצגים מותגים סיניים, נעשית בארץ עבודה רבה במחקר, פיתוח ויצירה של אנרגיה סולארית. בכנס האנרגיה הסולארית בשדה בוקר, שייערך בפברואר השנה, יציגו מדענים וסטודנטים מכל הארץ את ממצאי מחקריהם. הם ידברו גבוהה על טכנולוגיה עתידנית ויקוו בסתר שיחודש להם תקציב המחקר מאיפה שלא יהיה. אולי מהמדען הראשי של משרד התשתיות, אולי מהאיחוד האירופי, אולי מאיזה יהודי עשיר שמתעניין בנושא.

אין לרחם על החוקרים כמובן, מחקר בתחום זה הוא מהעבודות המהנות ביותר שיש. אולם תחת מטרת העל של חשמל ירוק והפחתת פליטות, צריך רק להחליט אם הכסף של אזרחי המדינה צריך לזרום, דרך האצבעות הזריזות של חברות ההתקנה, אל מפעלים בחו"ל, או לחלופין אל מוסדות מחקר ופיתוח מקומיים, הדואגים לפרנסתם של מספר עובדים בלתי מבוטל.

יתרון יחסי:

התמריצים להתקנות נועדו לעידוד טכנולוגיה קיימת, הזקוקה לעידוד משום שאינה כלכלית. באפיק ההשקעה הזה, מיליארד השקלים שמקציבה ישראל לעניין הוא טיפה בים לעומת התקציבים הנשפכים בגרמניה ובארה"ב. בניגוד להשפעה הלא מורגשת הזו, תרומת הידע הישראלית לתחום האנרגיה הסולארית הנה שם דבר שאינו עומד בשום פרופורציה לגודלה היחסי של המדינה בעולם. בשנות ה-80 הקימה חברת "לוז" הירושלמית תשע תחנות כוח תרמו-סולאריות בקליפורניה, בהיקף כולל של כ- 350 מגה-וואט. גם חברת "סולל", הממשיכה את דרכה של "לוז" כמייצרת קולטי עקיבה וצינורות וואקום, וגם חברת "אורמת" המפורסמת, הנן חברות רציניות שתרמו רבות לתחום. למעשה, רוב ההתקנות הקיימות כיום בעולם מבוססות על טכנולוגיה ישראלית. וזה מדגיש את היתרון היחסי הישראלי - מחקר ופיתוח.

עלויות:

מסטרנט או דוקטורנט מקבלים מלגת נטו של 2000-6000 ש"ח לחודש. מחיר הציוד למחקר יכול להאמיר לכמה מאות אלפי שקלים. לפי גיל שלף מאוניברסיטת תל אביב, עלותה של המעבדה לאנרגיה סולארית בפקולטה להנדסת מכונות מצטברת לכחצי מיליון ש"ח לכל היותר, ותחזוקתה מסתכמת בעשרות אלפי שקלים בלבד בשנה. לעומת זאת, משלם הציבור עשרות מיליונים כל שנה לאנשים ששמים את הקולטים על גגותיהם. רוב הכסף הזה זורם החוצה למפעלים בסין, בגרמניה ובארה"ב. הקולטים ייגמרו בעוד 20 שנה, וכך גם ייעלם החשמל שהם מייצרים. סביר להניח שאז תבוא עוד זעקה מרה לסבסוד מעסקני החשמל הירוק. המחקר, בניגוד לתאים הפוטו-וולטאיים, ישתפר וישגשג עם חלוף השנים. הוא יוביל לפריצות דרך בתחום אנרגיית השמש ולמתקנים זולים וכדאיים שיאומצו על ידי שאר העולם. את הגגות שלהם, ראוי שישמרו המשקיעים למשהו כלכלי וטוב יותר מאשר קיים היום. טכנולוגיה שלא תדרוש מאיתנו לשלם להם כל כך הרבה.

נהוג לחשוב שהטכנולוגיה להפקת אנרגיה הסולארית מיצתה את עצמה ולעולם תהיה תלויה במימון הציבור. בפוסט הבא יפרט ווסאבי את תחומי המחקר החמים בנושא ויבהיר סופית שתקצוב המחקר והעשייה חייב להיות מועדף על פני הקיפאון והעסקנות.


* הפוסט התפרסם במקביל באתר nrg.


4 תגובות:

avitz אמר/ה...

אכן...אופנת האנרגיה האחרונה מזכירה קצת את "המלך הוא ערום".לדעתי קיים ניצול של בורות הציבור בנושא, שבעוד שלפני קניית מסך פלזמה ענק לביתו הוא יוועץ לפני כן ויערוך מחקר וסקר שוק מעמיק, לפני התקנת מערכת כה יקרה (ולעניות דעתי, לא ריווחית במיוחד, בלשון המעטה) ייסתפק בתיאור חלקי של המערכת, לרוב כלל לא הנדסי ולא מיקצועי וישקיע את ממונו (מאות אלפי שקלים!) במערכת פוטוולטאית לה יהיה נשוי בחתונה קטולית של ממש ל-20 שנה.חברים, כמו שלפני שצורכים תרופה מתייעצים עם רופא, לפני הקמת פרוייקט הנדסי, מתייעצים עם מהנדסים המומחים בנושא ובטח ובטח, שלא עם אנשי מכירות, עורכי דין בעלי עניין ועסקנים מדושני עונג.

אלון גנני אמר/ה...

אביצ התגעגענו

tomer אמר/ה...

תמיד תהיה טכנולוגיה עתידית זולה יותר, וברור שלישראל יש יתרון יחסי במחקר ופיתוח ושהתשואה מהשקעה בחוקרים היא גבוהה יותר.
אבל זו לא בהכרח השאלה הרלוונטית. אם למשל המדינה רוצה להימנע מהקמת תחנה פחמית נוספת היא צריכה לקדם מימוש טכנולוגיות קיימות עכשיו.
לכן השאלה הרלוונטית היא האם מתוך כל הטכנולוגיות הקיימות עכשיו זו הטכנולוגיה היעילה והישימה ביותר.
כך למשל ייתכן שתחנה טרמית תהיה יותר יעילה, אך קידום תחנה כזו דורש הרבה יותר בירוקרטיה וזמן. לכן לדעתי צודקת המדינה כשהיא מקדמת במקביל טכנולוגיות רבות - החל מהנגישות והמיידיות ביותר וכלה בפיתוח טכנולוגיות חדשות.

אלון גנני אמר/ה...

הרציונאל נכון, אבל מניעת הפחמית לא תוכל להעשות בלי הקמת תחנות הפועלות בגז טבעי. המון תחנות כאלה, בהיקף גדול מאוד של מגה-וואטים, כבר עברו את תהליכי האישור ותחלנה לפעול בעתיד הקרוב. מול ההספק שלהן, הספק הפאנלים הנוכחי הוא לא משמעותי ואפשר יהיה לחיות גם בלעדיו. דרך אגב, הספק ייצור החשמל בארץ מגנראטורים ניידים עולה על הספק הפאנלים שאושר. זאת אומרת שחשמל ירוק כיום אינו יכול להוות תחליף לחשמל קונבניונאלי מבחינת אסטרטגית, אלא רק מבחינת הפחתת הפליטות. צריך רק לזכור שמעמד הביניים השוקע, זאת אומרת אנחנו, מממן את הדברים האלה. לכן חשוב לתמוך בתעסוקה שלנו על חשבון התועלת העכשווית, הזניחה ממילא, למשק החשמל ולאקלים. הפירות העתידיים יפצו על כך.