הסביבה ועידוד ילודה - פוסט מאת יוסף מלר

למדינות רבות במערב יש מדיניות של תמיכה במשפחות עם ילדים, וישראל אינה שונה בכך. מלבד הרצון להבטיח לילדים תנאי חיים בסיסיים, מניע נוסף לתמיכה זו הוא צורך בחידוש האוכלוסייה.

לפי שיטת הפנסיה התקציבית, שנפוצה באירופה וקיימת גם בישראל, הפנסיה משולמת על ידי הממשלה מתוך המסים שמשלמים העובדים הנוכחיים. נוצר מעין משחק פירמידה, שבו חייבים להוולד מספיק ילדים כדי לממן את הפנסיה של דור ההורים.

השיטה הזו, כמו כל משחק פירמידה, אינה בת-קיימא וכבר שנים שהיא מגלה סימני חולשה ומוחלפת. בישראל, למשל, הפנסיה במשק הפרטי היא צוברת – כל אחד חוסך לעצמו ומממן את הפנסיה מעבודתו שלו – וגם במגזר הציבורי כל העובדים החדשים הועברו לשיטה זו.

הסיבה שהשיטה התקציבית אינה בת-קיימא היא שילדים, מה לעשות, צורכים במהלך חייהם אנרגיה, משאבים טבעיים, שטח מחיה, מים וכדומה – כמו כל אדם אחר. כדי לקיים ילד, צריך לצרוך את המשאבים האלה שחלקם מתכלים (או, לכל הפחות, מתחדשים לאט יותר משהם נצרכים). לכן, תמיכה בהולדת ילדים יוצרת אפקט חברתי הפוך מהרצוי: במקום לספק רווחה לחלק מהציבור, היא בסופו של דבר מורידה את רמת החיים של כולם, כי המשאבים המוגבלים מתחלקים בין יותר אנשים. מספיק להרהר בהיטל הבצורת כדי להבין זאת: במדינה של 3 מיליון איש, הכנרת לא הדלדלה בקצב כזה גם בשנות בצורת, ושנות הבצורת היו מועטות יותר עקב פליטות גזי-חממה נמוכות יותר, שנבעו מפחות אנשים שצורכים אנרגיה.

קצבאות הילודה בישראל בנויות לתחזוק משחק הפירמידה. משפחה ברוכת ילדים יכולה לקבל בחודש כמעט 2000 שקל לגידול הילדים (כפי שמדגים הגרף למעלה, המבוסס על נתוני הביטוח הלאומי).

לא קשה לראות את הקפיצה בגודל הקצבה לילד השני והשלישי, שהיא כידוע הסדר שנועד לא לעידוד הילודה, אלא לעידוד הקואליציה.

בשיטה הכלכלית של היום, שבה איננו תלויים עוד בילודה לצורך קיום הסדרי הפנסיה, אין יותר הצדקה לתמיכה הזו. ביטול התמיכה יוביל לירידה בילודה בעיקר במשפחות גדולות, כפי שהראה דו"ח בנק ישראל ל-2007 (הפרק הרלוונטי: http://www.bankisrael.gov.il/deptdata/mehkar/doch07/heb/p8.pdf).

הילדים שכן יוולדו יזכו לאיכות חיים טובה יותר, מכיוון שהמשאבים אותם הם צריכים (מים ואנרגיה) יהיו זמינים יותר, והם יחיו בעולם נקי יותר וחם פחות. בעד תוצאה כזו היינו משלמים בשמחה כסף טוב, אין סיבה שלא ננצל את האפשרות להשיג תוצאה זו וגם לחסוך כסף.

* הפוסט פורסם גם באתר nrg בלינק הזה.

אדום, ירוק, אפור ושתיקות

שבועות אלו היו שבועות של שתיקה דקה, מאחוריה שלל עיסוקי יתר. לנו, לא נותר אלא להצטער בפני קהל הרבבות שנאסף בכיכר הבלוג ואפילו לא היה לו את שירי חג גדיה של חווה אלברשטיין ודומיו להתנחם בהם.

אחת מהחזיתות בהן אני משתדלת לפרוס חלק מכובד משקלי המטפורי והזניח לפרקים היא עיר לכולנו, התארגנות עירונית, ירוקה אדומה שתציע תל אביב אחרת בבחירות הבאות עלינו לטובה בנובמבר. במסגרת זו, כתבתי טור דעה על הניגוד הכפוי והמלאכותי שנוצר בקונטקסט הישראלי בין העיר האפורה לטבע המוריק ומוצא ביטוי בפרבור אינטנסיבי והזנחת הערים מבחינה סביבתית.

בעקבות טור זה גם התראיינתי [בקצרה] לעושים סדר, תוכנית בהנחייתו של בן כספית. אולי אפילו תוכלו לראות אותה אם תעמדו בתנאי הסף הנוקשים:

א. אתם מחזיקים בטלוויזיה.

ב. יש לכם ערוץ 2 ופנאי היום [19.5.08] ב- 17:30 להתבונן בה.

או:

ג. יש לכם חינוכית 23 ופנאי היום ב- 8:30 או ב- 20:30 להתבונן בה.

מי שבכל זאת יפספס, יוכל ליצור קשר עם אמא שלי, יש סיכוי שהיא תדאג לתיעוד...

* התמונה צולמה ע"י amnesia ושוחררה תחת רישיון CC.

ירוק זה השחור החדש

ביום חמישי עת ערב יצאתי את גבולות הכרך לטובת שמחה משפחתית בפריפריה צפונית. נו כן, הפסדתי את השעה של החושך, אך התגובות ששמעתי וקראתי נחלקות באופן גס לשתיים: אלו שעמדו מאחורי המיזם, ציינו את עשרות אלפי האנשים שהגיעו לכיכר ואת השמן מפלאפל שעשה להם שמייח, ומנגד, את אלו שראו את הצד המואר של העיר ואמרו שחושך לשעה זה נחמד, אבל אפעס לא הכי אפקטיבי. לרמן הגדיל לעשות ולמען שירות הציבור ריכז את עיקרי הביקורת בעוד בלוג תל אביבי.

אני מצטרפת למברכי היוזמה, ואף מדמיינת בשמחה את העיר שורה בעלטה, ואת כל 31 המגה וואטים נחסכים להם אחר כבוד. אבל בואו נמסגר את המחווה ונזהה את המהלך ההצהרתי שהיא הייתה. אפשר לראות בה צעד חיובי רק אם היא תהיה כוח חלוץ בשורת צעדים מתמשכים, חלקם פשוטים להפליא לביצוע, שיכללו בין היתר שימוש חסכוני יותר באנרגיה. חסכון שיכניס את 31 המגה וואטים של ההחשכה האחרונה לכיס הקטנטן.

אפשר למשל להתחיל בשינוי תאורת הרחוב והתאורה בבנייני הציבור של העירייה. נכון, זה מצטלם לגמרי פחות דרמטי וסקסי, אבל הטכנולוגיות כבר שם, ואם יש רצון מאחורי ההצהרות שפוזרו בחסות החשכה, אז דומני כי הדרך סלולה.

גם השוק הפרטי בתל אביב ומחוצה לה, יכול לתרום את תרומתו הממשית ולא רק ההצהרתית. אין זה פותר את העירייה ו\או המדינה במאום, אלא רק כתוספת, עדיף כזו המלווה בחקיקה מחייבת. הנה, למשל תראו את Habana Eco Eatery בניו-יורק, שם המסעדה אולי פומפוזי ופלצני משהו, אבל החביירים בהוואנה אופרטיביים. הם החליטו לעשות מעשה והציבו פאנלים סולאריים על הגג שמייצרים אנרגיה לפעילות המקום, תשתית ללכידת מי גשמים, הפיכת הפסולת האורגנית לקומפוסט, שימוש במוצרי נייר ממוחזרים ובחומרי ניקוי וסבונים טבעיים, כמו גם בכוסות פלסטיק עשויות מביו-פלסטיק ואפילו, מספר לנו מחבק העצים, הבלנדר מופעל על ידי אנרגיה שמקורה באופניים. יוזמות ברוח זו עשויות להיות משמעותיות כאשר מאסה קריטית של מסעדות ובתי עסק דומים יחליטו לעשות כן לאורך כל ימות השנה.

זבנג וגמרנו היא שיטה שאימוצה מפתה למדי, אבל מסתבר שיש לא מעט תחומים בהם עוד לא מצאנו תחליף לסיזיפיות הכרוכה בעשייה והימנעות על בסיס יומיומי. סביבה היא אחד מתחומים אלו, ואני מחכה כבר ליום בו נדליק את האור ונשים על השולחן של העירייה באבן גבירול דברים ברומה של סביבה, כמו למשל היחס בין השקעות העירייה הירקרקה-אפורה של תל רביב-יפו בתשתיות נרחבות לתחבורה פרטית לבין המיעוט הזנוח של התקציב שהולך לתחבורה ציבורית מקיימת וזמינה.

* התמונה צולמה ע"י Marius Muscalu ושוחררה תחת רישיון CC

ירוקות בקטנות: נסיעות ירוקות וכנס מידע סביבתי

הטירוף המסוים שימים אלו מביאים לפתחי, אינו מותיר זמן בידי. אך אמר מי שאמר כי עדיף דבר פעוט מלא כלום, ומוטב מאוחר מלעולם לא, ואני די בטוחה שאפשר למצוא באזור הזה מספר קלישאות נוספות. אז "לעסק, סרז'יו":

בקטנה 1: נסיעה ונסועה מופחתות

שיתוף ההסעות של ישראל הוא אתר ששמו מדבר בעד עצמו. מה שידוע בארצות נכר מסוימות כמנהג ה- carpool מגיע אלינו בעצלתיים. עכשיו עם כל הכבוד לטרנד הירוק והירוקת השיווקית הנלוות לו, עדיין, רבות מהדרכים לאורח חיים מקיים יותר הן פשוט לצרוך פחות. לעניינו, נכון, אנחנו יכולים להחליף את הרכב המזהם שלנו ברכב היברידי, אך אנחנו יכולים גם לוותר עליו. טוב, לא לגמרי, חצי שבוע? רק לנסיעות ארוכות בסופ"ש?

שיתוף ההסעות של ישראל נותן עוד כלי להתרחק מהרכב הפרטי, או לפחות לתת לעוד כמה אנשים לחלוק איתך את שובל האשמה של גזי החממה הנפלטים מאחוריך.

בקטנה 2: כנס מידע סביבתי

כאן כתבתי על כנס מידע סביבתי בו הייתי, וסמ"ב היה נדיב דיו כדי להגיב ולבקש כי בפעם הבאה אתריע על כנסים דומים מבעוד מועד ולא בדיעבד. הצדק עימו וכבר הגיעה ההזדמנות שלי לתיקון.

כנס מידע ירוק /סביבתי 2008 יערך ב- 31 למרץ [הקרוב, כן?]. תוכנית הכנס נראית מבטיחה, ולפיה יעסקו שם בחקיקה, בשימוש במידע סביבתי ע"י מקבלי החלטות [ברמה הארצית והמקומית] ויסיימו עם מה שקורה בכמה פינות שוקקות יותר מאיתנו בעולם. האכסניה שנבחרה לארח את השמחה הזו הנה הילטון ת"א. יש לי חשש לחשד שהתשלום עבור ההשתתפות, העומד על לא פחות מ- 680 ₪ ללא ארוחת צהריים [780 ₪ כולל]*, קשור ולו במעט לאכסניה הנבחרת. זו הזדמנות מצוינת להציע למשרד להגנת הסביבה להזמין את הציבור הרחב ולסבסד משמעותית חלק מהמשתתפים [כך שכניסה תעלה הרבה פחות מ- 500 ₪].

* בדף ההרשמה מצויינים שלושה 'ימי אירועי הכנס' ולבטח המארגנים ידברו על שלושת הימים הללו בנסותם להצדיק את הסכום האמור, אך בהנחה כי רוב האנשים מעוניינים להגיע רק ליום בו באמת יערך הכנס, ולא לאירועים הנלווים, המחיר עדיין נראה מופקע משהו.

** התמונה צולמה ע"י A-TANMAN ושוחררה תחת רישיון CC.

עיגול הקו הצרכני - מיחזור מוצרי אלקטרוניקה

ב"סיפור על דברים" [ביידיש זה נשמע יותר טוב] אנני ליאונרד, מומחית סביבתית נמרצת, תספר לכם בשפה פשוטה ונהירה כי דפוסי הצריכה שלנו חייבים להשתנות. לדבריה, השינוי צריך להתרחש הן בהיקף והן בצורה. ראשית, אומרת ליאונרד, עלינו לצמצם את היקף ואופי הצרכנות ושנית, עלינו לעבור מהמודל הקווי של צריכה, שבסופו נערמות כמויות בלתי נתפסות ובלתי מתקלות של פסולת, אל מודל מעגלי, בו ניתן לעשות שימוש חוזר בחלק ניכר מהמרכיבים בהם השתמשנו. עבור רבים מכם, דבריה לא יהוו חידוש גדול, אבל בהירות ההסבר וחינניותו לגמרי שווים את זה.

אזהרת שימוש: הסרטון אמריקנוצנטרי, אבל בסופו של יום, השורות התחתונות רלוונטיות גם עבורנו. והרי השורות התחתונות זה מה שחשוב לא?

את הסרטון [בן 20 הדקות] ליאונרד פותחת עם אייפוד ושואלת אותנו אם אנחנו יודעים מאיפה הוא מגיע ולאן הוא הולך כשאנו זורקים אותו. כבר בסוף 2006, ארגון גרינפיס סיפר לנו שהתפוח של אפל, יצרנית האייפוד, לא כל כך ירוק. למעשה, אומרים בגרינפיס, ההנאה שלנו ממכשירים כגון אייפוד, אייפון ודומיהם כרוכה בעלויות ייצור והטמנה של מיני מתכות כבדות ורעילות שאפל מכניסה למכשיריה. אפל כמובן אינה לבד, והשימוש במתכות כבדות ושאר חומרים רעילים נוספים מאפיין את מרבית תעשיית האלקטרוניקה. כך, בעידן של השתמשו והשליכו, בעיית זיהום הקרקע כתוצאה מהשלכת מוצרי אלקטרוניקה הולכת ומחריפה.

פתרון חלקי לפיזור המתכות הכבדות "ולעיגול" מודל הצריכה אפשר למצוא אצל סנונית מיחזור, חברה ישראלית צעירה ובועטת, שמתמחה באיסוף מוצרי אלקטרוניקה, מהם בחרנו להיפרד כידידים. בכך, יש לנו הזדמנות להרים תרומה צנועה ליצירת מודל צריכה מעגלי [עליו מספרת ליאונרד] ולחסוך כמה מתכות כבדות מהקרקע עליה אנו חיים. בין היתר, תוכלו למצוא באתר רשימת קשר שתודיע לכם מתי סיירת האלקטרוניקה הירוקה מגיעה לאזורכם ואם במקרה איתרה מזלכם ואתם עובדים עבור ארגון כלשהו או מוסד ציבורי, אז אתם מוזמנים להפיץ את הבשורה גם להם, כי הסנונית תשמח לבוא ולאסוף לא רק מאנשים פרטיים, אלא גם מארגונים ומוסדות.

* התמונה צולמה ע"י Ann Althouse ושוחררה תחת רישיון CC

משבר האקלים- לא לעשירים בלבד

לעסוק כיום במשבר האקלים ובגורמיו, איננה עוד פריבילגיה של אנשים בחברות השובע והשלום. בשבוע שעבר הזדמן לי לשמוע את פרופ' דני רבינוביץ' מספר רשמים מוועידת באלי. רבינוביץ' סיפר שאחד ממוקדי הדיון העיקריים בין המדינות התרכז בניוד משאבים מהמדינות העשירות לעניות. רוב ניצול היתר של המשאבים ויצירת הזיהום משויך למדינות המפותחות, אבל משבר האקלים, יפגע בראש ובראשונה במדינות העניות. הן יהיו הראשונות לגווע בצמא, להיחנק מפליטות מזהמות ולהיוותר חסרות אמצעים למול פגעי מזג האוויר.

אני לא בטוחה שהייתי טורחת ומטריחה את שלושת קוראי הנאמנים בכל האמור לעיל, אילולא נתקלתי בטור הדעה הדי מרגיז של בתיה מלמד. מלמד מדברת על צדקנות סביבתית ממרקת מצפון [וקושרת אותה באופן פתלתל לשאלת מי קודם עניי עירך או עניי הערים האחרות]. מכירים את הסוג שממחזר בקבוקים ומסרב להשתמש בשקיות ניילון וחושב כי בכך הוא תרם את חובתו להתמודדות עם משבר האקלים? אליהם היא מכוונת. לא נותר לי אלא להסכים עם מלמד שמיחזור בקבוקים אישי, כמו גם הפחתה בצריכה הפרטית של מוצרים לא מתכלים אינה הפתרון הכולל להתמודדות עם משבר האקלים וזיהום הסביבה. וכן בוודאי שיש נושאים חברתיים שגם הם ראויים לטיפול בקרב עניי עירי ובערים ובמדינות אחרות. אך פה מגיע "האבל" הגדול שלי לדבריה:

א. ממרקי מצפון תמיד יהיו. בכל תחום.

ב. בשביל שעניי ועשירי העולם ובייחוד ילדיהם, יוכלו להמשיך לחיות בו, החברה האנושית, חייבת לשנות את הרגלי הייצור והצריכה שלה.

ג. כדי שזה יקרה, מעשי יחידים בלבד לא יועילו. יש צורך בחקיקה תומכת, בישראל [ע"ע הדו"ח "מענה מקומי, לאתגר עולמי" של חנין ושות'] ועולמית [ע"ע קיוטו וההסכם הבא שאמור להיחתם בדנמרק 2009].

ד. האחריות שלנו כיום היא כפולה, כמו שהכריזה בזמנו הפרסומת למוצר הדנטלי 'גם וגם' [גם משחת שיניים וגם מי פה], גם אחריות חברתית וגם אחריות סביבתית.

מראשית האנושות, הטבע והחברה קשורים זה בזה. דווקא בתקופה שקשר זה הופך להיות כה נפיץ אני לא רואה שום טעם להעמיד אותם זה מול זה, אלא דווקא זה יחד עם זה.

ה. יפי נפש ודברנים תמיד יהיו, מי שהמקסימום שהוא יכול לו הוא מיחזור בקבוקים והימנעות משימוש בשקיות ניילון, שייבושם לו ולנו. אני מאמינה שאלו יהיו חלק חשוב מהאוכלוסייה שבעזרת מודעות וחקיקה נכונה יתנו למשבר האקלים את המקום המרכזי שהוא ראוי לתפוס בכל מדינה בעולם וכמובן את המענה הטוב ביותר שאנחנו יכולים לתת לו.

* התמונה צולמה ע"י Gertrud K. ושוחררה תחת רישיון CC

הבחירות הירוקות, חלק שישי ואחרון

התרבות

יש יותר מידי בני אדם על הכוכב שלנו. הרבה הרבה יותר מידי. הנתון המדהים ביותר ששמעתי בשנים האחרונות הוא שכיום יש על הכדור יותר בני אדם מאשר סך-כל בני האדם שמתו אי-פעם. צריך לחשוב על הנתון הזה כמה דקות בשביל בכלל להתחיל לעכל אותו. גיבור הספר [הנהדר והמומלץ] 'קרוב להפליא ורועש להחריד' מתייחס לנתון הזה ואומר שאם כל בני האדם היו רוצים לשחק את המלט, זה לא היה מתאפשר כי אין די גולגולות. אז מה אתם אומרים: להיות או לא להיות? נחזור לעניין: כה מהר אנחנו מתרבים בעידן המודרני שזה פשוט מדיר שינה. ומנגד שירותי הרפואה מתפתחים וגיל הפטירה הממוצע עולה בשיעור חד. כמובן שאנחנו מאחלים לכולם שיהיו בריאים ועד מאה ועשרים וכו', אבל צריך לצעוק את האמת: אין די מזון בעולם בשביל כולם, אין די מים, אין די אנרגיה, אין די שטח, פשוט אין. עכשיו זהירות, חשיבה רדיקלית לפניך: הדבר הנכון ביותר מבחינה אקולוגית הוא לא להביא ילדים לעולם. פשוט לא לתרום להתפוצצות האוכלוסין הזאת. אין ספק שזו גזירה אוימה מידי בשביל רוב בני האדם אבל האמת על רגליה עומדת. ובכל זאת, מי שרוצה בכל מאודו לגדל ילדים, יכול תמיד לאמץ ילדים שכבר נולדו במדינות עולם שלישי; הסיכוי הגדול שילדים כאלה גם יזכו אחרי האימוץ לחיים הרבה יותר טובים. זוהי בחירה ירוקה מרחיקת לכת וגם אצילית בעיני. ולמי שמתעקש על פרי בטנו: שני ילדים כנגד שני הורים זו בדיוק התרבות ברת-קיימא. יותר מזה זה כבר נזק.

תנו לי עוד מההיברידי הזה- על מכוניות היברדיות בשורות הפיס

אחד מחברי לבלוג [אם הייתה לנו מערכת, שמו היה שמור בה] טוען כי עצומות הן רמת האקטיבזם הנחותה והנמוכה ביותר. אין לי אלא להסכים עימו, הרי כולנו מכירים מקומות בהם כוח ההשפעה שלנו הוא אקטיבי ורב יותר.

יחד עם זאת, בעידן בו חלק ניכר מחיינו עובר עלינו במרשתת, אני מוצאת כי עצומות הן כלי אפקטיבי להעלאת נושאים לדיון ציבורי. במידה והן מוצלחות, הן עשויות אפילו לשמש כמקור ללחץ לפעולה על גופים פרטיים וציבוריים.

כל האפולוג'טיקה הזו הייתה בכדי להציג בפניכם יוזמה עצומתית שכזו שעשתה דרכה אלי באמצעות יונת הדוא"ל.

בעקבות חוק ההימורים החדש, האוסר על מכירת כרטיסי הגרלות למטרות הימורים, אם טרם מלאו לכם 18 שנות, לא יתנו לכם לקחת חלק בהגרלות מספר הפיס. אך רווחיה של האחרונה מצביעים על כך כי יש מספיק קופצים על שלל הגרלותיה השונות.

אחד מאפיקי המשיכה של הפיס הנו הגרלת 160 מכוניות מידי חודש. על פניו, מתנה חביבה ונחשקת עבור חלקים מסוימים מאיתנו. אך למאיה, מהסניף הירושלמי של החברה להגנת הטבע, יש השגות בנושא והיא החלה ביוזמה של עצומה אינטרנטית.

מאיה אומרת בצדק כי 160 המכוניות שהפיס מחלק מידי חודש, פירושן הוא עוד 160 יחידות ניידות של זיהום שיתחילו להתרוצץ אצלנו בכבישים, וכפי שכתב אמיתי בפוסט הקודם, הפרס של אותם 160 אנשים יהיה עונש הולך וגדל שלנו בדמות נסועה וזיהום.

הצעתה של מאיה היא כדלקמן:

החלפת המכוניות המזהמות שניתנות בהגרלות במכוניות היברידיות.

הפיס לבטח יוכל לעמוד בפערי המחירים, ואנחנו אולי נמשיך לשלם את המחירים החברתיים הכרוכים בהימורים, אולם נשלם פחות על ההשפעות החיצוניות שיפיקו 1920 המכוניות שישפכו לכבישנו [העמוסים בלאו הכי] מידי שנה.
ואחרי המילים הרבות, אפשר להגיע לעצומה דרך כאן.

* עוף טופיק:

WATEC, כנס ותערוכה שמארגן המשרד להגנת הסביבה יחד עם מספר משרדים ממשלתיים נוספים ובי"ס פורטר לסביבה ב- 30-31 באוקטובר וב- 1 לנובמבר, יעלה הרבה סוגיות סביבתיות מטרידות ומעניינות כאחת.

אשמח לראות כל אחת ואחד מכם במסדרונות, ענודים בתגי שם מביכים למחצה.

* התמונה צולמה ע"י jurvetson ושוחררה תחת רישיון CC

הבחירות הירוקות, חלק חמישי מתוך שש

זה היה ביתי

אחת הבחירות האקולוגיות החשובות ביותר היא איפה לגור. להתגורר בעיר, אולי בניגוד לחשיבה האינטואיטיבית, היא הבחירה הירוקה. המגורים בכפר, לא משנה כמה אקולוגי הוא יהיה, הם זוללים של משאב האדמה והשטחים הפתוחים. אפילו כפר אקולוגי למהדרין גוזל אדמות שהיו פעם טבע בתולי. החלום של בית פרטי עם גג אדום וחצר הוא חלום הרסני, במיוחד במדינה קטנה כמו ישראל. העיר מאפשרת מגורים בקומות שהם מגורים רוויים וצפופים ולמרבה ההפתעה, אם הייתם שואלים את גברת פלנטה היא הייתה אומרת שבנייני המגורים הגבוהים הם האהובים עליה ביותר. הישוב הכפרי מצריך עוד בזבוז שטח בכביש הארוך שנסלל אליו ובכלל בתשתיות שמשרתות אותו. הכפר מגדיל את הנסועה (הקילומטראז') משום שכל בני המשפחה צריכים להגיע לעבודה ולבתי-ספר שכמעט תמיד נמצאים מחוץ לכפר, ונסועה זה עוד פליטה של גזי חממה. החיים בכפר מאלצים גם את המשפחה הנורמטיבית להחזיק שתי מכוניות, דבר שממש לא נדרש מהמשפחה העירונית, ושתי מכוניות מחזירות אותנו לעניין הנסועה והפליטה. מנגד, זה שחיים בעיר לא אומר שצריך לפגוש רק בטון, אפשר להלחם למען ערים ירוקות, רוויות בפארקים כמו באירופה. אפשר לפתח גינה קהילתית, טרנד מאד נפוץ בירושלים, וגם להקים גינה מפוארת בחצר הבניין, במרפסת הדירה או על הגג. אפשר לדרוש מהעירייה תחבורה ציבורית יעילה וירוקה וגם שבילי אופניים, לדווש בהם, ירוק ומאושר כל הדרך אל העבודה וחזרה. דווקא בעיר יש יותר סיכוי להתארגנות של לובי ירוק שיפעיל לחץ על מקבלי ההחלטות.

ומה באשר למגורי קבע? ובכן, יום אחד כולנו נמות, המדענים מתעקשים. גם חז"לנו דרשו ש'כל העולם כולו רק גשר צר' וגו'. אם כל אדם בעולם יזכה לקבורה נאותה, כפי שנהוג כיום, באחוזת שיש פרטית ומתוחזקת, ממש במהרה לא יהיה יותר מקום בעולם לשום דבר, ושטח פתוח הוא כאמור כבר מצרך נדיר. הבחירה הירוקה ביותר היא לתרום את הגוף למדע בבוא יום כיליון. שהגאונים הצעירים מהבי"ס לרפואה יפיקו תועלת מהגווייה, מה יש. מי שלא מעוניין בכך יכול לבחור שגופתו תישרף ואפרו יועבר לים או לצנצנת, או ואריאציות אחרות של שימוש באפר שמעוררות את חמת החרדים להשחית. גם זאת בחירה פרוגרסיבית אך אל תחשבו שאלה הצעות רדיקליות, בטיבט נהוגה קבורת שמים - גופת האדם ניתנת לנשרים. ולשמרנים: עכשיו נהוגה במקומות שונים בארץ קבורה בקומות, ועל-כך אנחנו אומרים: נו שויין, זה הרע במיעוטו.

רוצים לדעת עוד - מידע סביבתי וצרכנות יומיומית

בעבר הממש קרוב כתבתי כאן על האינצקלופדיה של כדור הארץ [Encyclopedia of Earth], מטרתה העיקרית כאמור, היא לעשות סדר בתועפות המידע הסביבתי הקיים ברשת ולהוות את המקור הגדול והמהימן ביותר בסוגיות סביבתיות.

אולם בעוד בה בעת שאנו מתמודדים עם שפע רב מידי [חלקו באיכות ירודה] של מידע סביבתי, ישנם מקומות בהם אנו חשים במחסור במידע.

מחסור וקיימות

כאשר אני אומרת מחסור במידע סביבתי אינני רומזת לעיקרון ההיזהרות המוקדמת [Precautionary principle], שתובע התנהגות זהירה על סמך הידיעה שאנו לא יודעים את שלל ההשלכות המורכבות של תופעות סביבתיות. כוונתי כאן היא פשוטה וארצית הרבה יותר.

המחסור במידע סביבתי עליו אני מדברת הוא כזה שעשוי לסייע לנו להפחית את טביעת הרגל האקולוגית שלנו, על ידי שינויי התנהגות פשוטים יחסית, שגולת הכותרת שלהם היא קיימות. למשל, צריכת מוצרים שאריזותיהם מתקלות, מוצרים שחלקיהם ניתנים למחזור ו\או שהם צורכים מעט אנרגיה יחסית.

בסקר שבוצע לאחרונה עבור הטיימס הבריטי, נמצאו תימוכין להעדר המידע הסביבתי בנוגע למוצרי צריכה ולרצון של אנשים [בבריטניה] להיחשף למידע שכזה. למשל, 80% מהנשאלים אמרו כי הם חשים שהם אינם מקבלים מידע סביבתי מספיק כדי לעשות החלטות שקולות בקניית מוצרים אלקטרוניים. כמעט כל המשיבים הודו כי שני סוגי המידע הסביבתי שחסרים להם ביותר לגבי מוצרים אלקטרוניים הנם כמות החשמל שהמוצר צורך ומידע אודות אפשרויות המחזור של מרכיבי המוצר.

הקושי בהשגת מידע והצעת הקלה

הדגמה חייה לקושי שקיים כיום בקבלת מידע סביבתי אודות טביעת הרגל האקולוגית של מוצרים בהם אנו עושים שימוש אפשר למצוא אצל Jennifer Woofter. וופטר מספרת כמה מדורי גיהינום של שירות היא הייתה צריכה לעבור בחברת Dell, יצרנית הלפטופ שלה, כדי לנסות ולברר שאלה פשוטה: כמה חשמל המחשב שלה זולל לשעה [החל מחיפוש לשווא על גבי המכשיר ועבור לאתר החברה, חיפוש באינטרנט, טלפון וצ'אט עם התמיכה].

רוב האנשים היו מוותרים הרבה לפני וופטר. למעשה, עם יד על הלב, רובנו אפילו לא היינו טורחים לעשות דבר מעבר להצצה חטופה במוצר. אולם אם כמו באזהרות הבריאות הבולטות שיש כיום על גבי קופסאות סיגריות, יסומנו פרטים כגון צריכת החשמל, אפשרויות המחזור של החלקים והאריזה או טוב מכך, טביעת הרגל האקולוגית תחת שימוש סביר, אולי רבים מאיתנו ייקחו זאת בחשבון בעת רכישתם ושימושם במוצרים. לאור הממצאים האחרונים של סוכנות האנרגיה הבינלאומית כי אויבי הסביבה הם משקי הבית הפרטיים, חשיבות המודעות והפעולה שלנו באפיקים אלו רק עולה.

* התמונה צולמה ע"י frekur ושוחררה תחת רישיון CC

הבחירות הירוקות, חלק רביעי מתוך שש

הבחירה הצמחונית

הכל חשוב, אבל הבחירה הירוקה החשובה ביותר שבן-אדם או בת-חווה יכולים לקבל על עצמם הוא הימנעות מאכילת בשר. זהו. פרות, ולא מכוניות, הן המזהמות הגדולות ביותר של כדור-הארץ. על-פי דו"ח של האו"ם תחבורה [על כל גווניה] אחראית ל- 13.5 אחוז מהפליטה העולמית של גזי חממה, אך חקלאות בעלי החיים אחראית ל- 18 אחוז ! מלבד פחמן דו-חמצני חיות הבית במשקים אחראיות לפליטה של חמצן חנקני שהשפעתו על התחממות כדור-הארץ חזקה פי 296 מזו של פחמן דו-חמצני וכן לפליטת מתאן, שהשפעה שלו על ההתחממות היא פי 37 מזו של פחמן דו-חמצני. עוד נתון מדהים אך גם מזעזע: השטח הכולל בעולם המשמש למרעה הוא 26 אחוז מהשטח היבשתי שאינו מכוסה בקרח על פני כדור-הארץ. כשמדברים על כריתת יערות העד, המנוע לכך הוא לא יצור נייר אלא פינוי שטחי מרעה: 70 אחוז מיערות הגשם באגן האמזונוס נכרתו והוסבו לשטחי מרעה, ואנו יודעים שאותם היערות היו המכשיר הראשי של הטבע לסילוק גז החממה פחמן. מלבד הנזקים לקרקע ולאוויר תעשיות הבשר אחראיות לזיהום מי-תהום עם כימיקלים, חומרי הדברה ואנטיביוטיקה. תעשיית הבשר היא גם זללנית מים: גידול ק"ג אחד של חיטה דורש 120 ליטר מים, בעוד שייצור ק"ג אחד של בשר בקר דורש 12000 ליטר מים. פי מאה. רק אם קוראים את הנתונים הפוך יש תקווה: מכל שטח מרעה ניתן להפיק פי עשר יותר ערך קלורי אם הוא יוסב לשטח גידול מזון מהצומח. אם במקום לגדל צמחים להאבסת בעלי חיים היו תושבי המערב אוכלים ישירות את הגידולים הצמחיים, היו נחסכות כמויות עתק של מזון, שהיו עשויות לפתור את בעיית הרעב בעולם. מדהים לא? הבחירה הירוקה שנגזרת מכל זה, מרחיקת הלכת ביותר היא לעבור לתזונה צמחית, טבעונית. לוותר למשל על מוצרי חלב כי גם הפרות שמייצרות חלב מפליצות, סליחה. בחירה ירוקה יותר מתונה היא לעבור רק לתזונה צמחונית, לוותר על בשר. אגב, זוהי כנראה גם הדיאטה הטובה והבריאה בעולם. בחירה ירוקה קצת יותר פשרנית היא לוותר רק על בקר ולמי שלא עומד גם בגזירה הזו רצוי לפחות להפחית את בליסת הבשר המטורפת שנהוגה בעולם המערבי [פולחן המנגל כל שבת למשל], גם זה צעד משמעותי.

הבחירות הירוקות, חלק שלישי מתוך שש

הבחירות של היום-יום
לממשלות יש סדר יום ירוק משלהן, לפחות לחלק מהן. חלקן מתעסקות באיגום מי-גשמים, חלקן מחוקקות חוקים ירוקים, חלקן דואגות לתחבורה ציבורית ירוקה ואיכותית ואחרות נוטעות עצים באובססיביות. טוב ויפה אבל לא מספיק, גם האזרחים הפשוטים של אותן המדינות, קרי אנחנו, יכולים לתרום, כנראה יותר מכל יוזמה ממשלתית. לא, לא חייבים להתנדב לגרינפיס ולשוט בים על סירת גומי, במלחמה עם אסדות הנפט או ציידי הליוויתנים, על-אף שזה נשמע די מלהיב, תודו. היום-יום שלנו מלא בהזדמנויות לבחור ירוק: למשל כשקמים בבוקר, אם נדאג לכבות את הברז בזמן שאנחנו מצחצחים שיניים, כבר חסכנו קצת מהמשאב המתכלה שנקרא מים. לצחצח שיניים או להתגלח תחת זרם המים במקלחת זה כבר ממש 'הפקרות אקולוגית'. אם ננתק את מטען הסלולארי אחרי שהוא סיים להטעין ולא נשאיר אותו תקוע בחשמל 24 שעות, בחרנו ירוק. אפשר גם להקפיד לקנות תוצרת מקומית, ובכך לחסוך לפלנטה את גזי החממה שנפלטים במהלך היבוא (לרוב באוניות מזהמות). אפשר לתלות את הכביסה במקום להשתמש במייבש, או לעבור לנורות חסכוניות בחשמל. ניתן לוודא שמוצרי הקוסמטיקה שלנו לא נוסו על בעלי חיים ולעשות חסד גדול גם למצפון. בתחום המחזור יש היום די הרבה אפשרויות, אפילו בישראל: את הנייר כדאי לשים בפחים המתאימים, את בקבוקי הפלסטיק בכלובים ואת בקבוקי הפיקדון להחזיר לסופר. אם מחפשים אפשר למצוא גם פחי מחזור לסוללות שמהוות איום על מי-התהום. מי שגר בכפר יכול לבנות פח קומפוסט לפסולת אורגנית ולחסוך המון מתעבורת האשפה, וגם בחלק מהערים כבר ניתן למצוא פחים כאלה. אפשר לקנות ביצי חופש או לדאוג שסבון הכלים יהיה ירוק, או לקנות בגדים יד-שניה, או ספרים יד-שניה, או רהיטים יד-שניה ובכלל: יד-שניה זה אחלה ירוק. ממש מעולה לנטוע עץ בט"ו בשבט, או בכל יום אחר בשנה, ואם אי אפשר עץ, אז אפילו אדנית בחלון תועיל למאזן החמצן-פחמן בעולם. אפשר להשתמש בפחות שקיות כשהולכים לסופר ואחר כך להשתמש באותן שקיות גם לפח הזבל בבית. אפשר לפלטר מים במקום לקנות בקבוקים ואם כבר קונים בקבוקים לוודא שזה לא מאיזה חברה שמייבשת את שמורת הטבע אי שם בדרום הארץ. בכלל כדאי להסתכל באתרים ירוקים ולראות אילו חברות מוחרמות ומדוע, למשל יש סיכוי שספק האינטרנט שלכם (012 או 015) הוא גם בעלים של חוות קופים למטרות ניסויים ואתם לא ידעתם. רצוי לנסוע לעבודה בתחבורה ציבורית ואם לא בתחבורה ציבורית אז בקאר-פול, יחד עם אנשים נוספים, ואם לא בקאר-פול אז מומלץ להחזיק דווקא מכונית היברידית, ואם לא מכונית היברידית, אז מכונית שמונעת בגז ואם לא כזאת אז לפחות מכונית שמזהמת קצת פחות. סולר למשל הוא אויב גדול של האטמוספרה השברירית. הנקודה היא שתמיד אפשר לבחור קצת יותר ירוק, בהתאם לנסיבות החיים. עד כאן בקצרה צרור אפשרויות לבחירות ירוקות, חשובות מאד ודי פשוטות בלי השלכות חמורות על החיים, רק קצת תשומת-לב. אבל תהדקו חגורות, זה רק הולך ונהיה קשה.


* פורסם לראשונה ב: 30.8.2007

הבחירות הירוקות, חלק שני מתוך שש

בר-קי-מה?

'קיימות' הינה הבסיס למחשבה האקולוגית בת ימינו ולבחירות הירוקות (Sustainability). זהו מושג פשוט, גאוני אבל גם אכזרי. בדומה לחשבון בנק, אם ההוצאות החודשיות גדולות מהמשכורת, במהרה לא יישאר כלום בחשבון. כך גם הדברים כשמדברים על כדור הארץ, רק שאין אפשרות למשיכת יתר: אם כורתים עצים יותר מקצב הגידול הטבעי שלהם, יום אחד לא יהיו עצים על כדור הארץ. פשוט, לא? אם שואבים את מרבצי הנפט יותר מהר ממה שהפלנטה מסוגלת 'לייצר' נפט, במהרה לא יהיה יותר נפט בעולם. אם בני האדם יתרבו יותר מהר מהתמותה שלהם, במהרה העולם יהיה בפיצוץ אוכלוסין מסוכן. כל הדוגמאות הללו אינן מצוצות מהאצבע, זהו המצב העגום בעולם כיום. ויש עוד רבות אחרות. לא צריך להיות כלכלן או גאון פיננסי, מספיק עיניים בראש להבין שניצול משאבי העולם מעבר ליכולתו פשוט תשאיר אותנו ללא כלום, מהר ממה שאנו חושבים, ומכאן אנחנו חוזרים לתסריטי אימה של מחסור, מלחמות ופליטות. הרעיון הירוק הוא למצוא דרכים ל'קיימות', להתנהלות ברת-קיימא מול העולם: לשאוב מהעולם בקצב סביר, מתון, כזה שהעולם יוכל להמשיך ולספק אותנו לנצח. לקחת כמה שאפשר, לא כמה שרוצים. זה פשוט מאד וכאמור גם אכזרי, כי האפשרויות מול עיננו: הן פשוטות אבל דורשות שינוי אורחות חיים באופן מפליג, שינוי בחשיבה הרווחת כאילו אין סוף למשאבים ובעיקר הרבה ויתורים בחיים הנהנתנים שלנו. האם נעיז לבחור נכון? האם נעיז שלא?

* פורסם לראשונה ב: 11.8.2007

הבחירות הירוקות, חלק ראשון מתוך שש

מילות הנביאים

כמעט אין ויכוח שהחזונות האפוקליפטים של ה'ירוקים', שוחרי איכות הסביבה, שנאמרו כבר בתחילת שנות התשעים מתקיימים אחד לאחד. כדור הארץ הולך וקורס תחת צריכת היתר של בני האדם: לא רק משאבים כמו ברזל הפכו יקרי המציאות בשנים האחרונות, אפילו חול הפך משאב נדיר, כך גם מים ואפילו אוויר נקי.

בעולם המערבי אפשר לחוש את המחסור בזעיר אנפין, איכות המים שלנו הולכת ונפגמת בערים הגדולות ואנו נאלצים לקנות מים מינרלים. איכות האוויר נפגמת ואנחנו חולים יותר במחלות נשימה, לב וריאה. לעומת זאת, בעולם ה'מתפתח', מושג שדורש בחינה מחודשת, המצב חמור בהרבה. המחסור במים הוא התמודדות יום יומית, גורם לתחלואה, למוות וכפי שחזו כבר הירוקים, מקור לסכסוכים. רק לאחרונה פרסם האו"ם נייר עמדה שלפיו האסון ההומניטרי שמתחולל בדרפור הוא לאמיתו של דבר מלחמה על מים. רק מים. סכסוך שגבה עד כה את חייהם של 2 מיליון איש.

כמובן שצריך לציין את ה'נבואה' המרכזית עליה מתעקשים הירוקים כבר יותר משני עשורים: התחממות כדור הארץ. השימוש המוגבר שלנו בגזי חממה, כך אמרו בזמנו, יוביל לעלייה בטמפרטורות, דבר שיגרור להמסות קרחונים והצפות [ולמי שעדיין לא ראה את "האמת המטרידה" של אל גור, שירוץ לראות]. גם כאן יש הבדל בין החוויה של האדם המערבי לעומת האדם בעולם השלישי. אצלנו חם, לפעמים חם מאד, חם כמו שלא היה מעולם יאמרו הקשישים. מידי פעם החדשות ידווחו שבצרפת מתו בגל החום הנוכחי כך וכך אנשים, או באנגליה, או גרמניה ואצלנו ידווחו על שיא חדש בצריכת החשמל עקב השימוש במזגנים בגל החום. בשביל תושבי בנגלדש, המדינה השטוחה בעולם, או בשביל הכפריים שגרים סמוך למקונג בסין התחממות כדור הארץ משמועתה הצפות, ומוות. כפרים שלמים נמחים ומקורות הפרנסה מתחסלים. ובעוד שהכפרים ליד המקונג חווים הצפות אזורים אחרים בסין סובלים מהמדבור שמתפשט מהר. וזה רק קצה הקרחון, ביטוי אירוני בהתחשב בנסיבות. באמת שקשה כבר למנות את האסונות האקולוגים שפוגעים בעולם השלישי ולאחרונה התחיל כדור הארץ לעשות 'צדק חלוקתי' עם האסונות שלו, ההצפות מכות גם באירופה והסופות מכות גם באמריקה; ההוריקן קתרינה כמשל. רק במדינות המערביות המעטות שבהן עוד לא הכה איזה גל צונאמי, הוריקן או בצורת איומה, יכולים החזאים במהדורת החדשות עוד להתבדח על 'מזג אוויר משונה', 'חורף משוגע' ועל זיכרונם הבוגדני של זקני צפת.

לכן כדאי להקשיב לירוקים היום כשהם מדברים על המשך התחממות כדור הארץ וחוזים לנו עתיד שחור. הם אומרים, המשוגעים האלה, שיום אחד הפליטים מאזורי האסון יהיו ה-בעיה הראשית של העולם השבע. הכוונה לא רק לזרם הפליטים הבלתי פוסק שנוחת בצרפת, ספרד, גרמניה, אנגליה וארה"ב כבר היום, ממוטט את שירותי הרווחה ומאיים על אופי המדינה עצמה, זה עוד משחק ילדים. דמיינו מצב למשל, שגל גדול מכה בחופי ישראל ומיליון אנשים מנהריה עד אשקלון מאבדים את בתיהם. מלחמות ישראל מחווירות לעומת תסריט כזה, שאין מניעה שהוא יתממש היום או מחר.

ובכל זאת לא הכל שחור, בחירות אקולוגיות של בני האדם יכולות לשנות את התמונה. המאבק הירוק למען הצלת האוזון והפסקת השימוש בתרסיסים מזיקים הצליח, אחרי התגייסות אנושית יוצאת מן הכלל מדענים מדווחים על הצטמצמות איטית של החור באוזון. הידד. למרבה הצער הבחירות האקולוגיות שידרשו מבני האדם כדי למנוע את התחממות כדור הארץ הן אמיצות הרבה יותר, מרחיקות לכת, אבל זו ההזדמנות האחרונה של המין האנושי. אפשר לכנות את הבחירות הקריטיות ביותר למין האנושי בשם הכללי הבחירות הירוקות.

* פורסם לראשונה: 28.7.2007