‏הצגת רשומות עם תוויות יוסף מלר. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות יוסף מלר. הצג את כל הרשומות

4 בפבר׳ 2010

אנרגיה סולארית - מעסקנות ליצירה - חלק 2


המחקר בתחום האנרגיה הסולארית חי ובועט. בפוסט הקודם הסביר ווסאבי מדוע חשוב שהקצאת כספי ציבור, לתחום אנרגיית השמש בישראל, תעדיף את המחקר, הפיתוח והיצירה על פני סבסוד של טכנולוגיות קיימות ובלתי כלכליות. מטרת המחקר הנה כפולה: מחד לשפר את כלכליות הטכנולוגיה הקיימת; מאידך למצוא אפיקי טכנולוגיה חדשים שיעלו על הקיימים. את נושאי המחקר ניתן לחלק באופן גס לשתי הקטגוריות השולטות בתחום הסולארי: אנרגיה תרמו-סולארית ואנרגיה פוטו-וולטאית. בכנס הסולארי בשדה בוקר, שיערך בעוד כעשרה ימים, ידווחו החוקרים אחד לשני על ממצאיהם האחרונים. כמו כן ירצו בו מומחים, סטארט-אפיסטים ופקידי ממשל. מסתובבת גם שמועה שהקפה יהיה לא נורא ושיש סיכוי לראות שטפונות בין ההרצאות. אנשים שמתעניינים יכולים להרשם לכנס פה.

על מנת לחבר את הבטחת הפוסט האחרון למציאות, ווסאבי מביא בזאת רשימה של אפיקי מחקר "חמים", מחולקים עפ"י הקטגוריות המוזכרות לעיל, בתוספת הסברים קצרצרים לטוקבקיסט הפשוט והלא מתלהם.

אנרגיה תרמו-סולארית:

המרה ישירה של אור השמש לחום. הדוגמא הפשוטה ביותר למערכת תרמו-סולארית הנה דוד השמש הידוע, המנצל את קרני השמש לחימום מים לטמפ' של כ- 60 מעלות צלסיוס. מעטים יודעים שדוד השמש הפך למוצר כלכלי בזכות פיתוח ישראלי משנות ה- 60, ששיפר את יכולת ספיגת האנרגיה ע"י הקולט. לעומת הפשטות של מערכת זו, קיימות מערכות מורכבות ויעילות יותר, המפיקות חום בטמפ' גבוהות יותר. כיווני ההתפתחות בתחום זה ותיקים ורבים:


  • שוקת פראבולית - מערכת שעוקבת אחרי השמש, מרכזת את קרניה לעבר נוזל הזורם בצינור דק ומחממת אותו. מערכת זו פותחה וקודמה ע"י לוז הישראלית, שהקימה תחנות רבות בטכנולוגיה זו בקליפורניה. בין התופעות הנחקרות כיום במערכות אלה: התמודדות עם רתיחת הנוזל בצנרת, התנהגות של נוזלי עבודה שונים, הוזלת עלות מרכיבי המערכת.
  • מגדל שמש - מערכת מראות ומגדל שתוארה בעבר ע"י ווסאבי. תחומי מחקר מעניינים: שיפור הקליטה וההמרה של אור השמש המרוכז, עקיבה מדוייקת יותר אחרי השמש, ניצול טוב יותר של שטח פיזור המראות.
  • מזגני ספיגה - מזגנים שעובדים על חום במקום על חשמל. מאפשרים התקנת מערכות תרמו-סולאריות גדולות בסביבת מבנים, תוך ניצול החום העודף לקירורם.
  • שימוש ישיר בחום או קרינה סולאריים עבור תהליכים תעשייתיים - תהליכים דורשים חום, המופק כיום משריפת דלקים מאובנים. דוגמאות לתהליכים היכולים לקבל חום ממקור סולארי - זיקוק, הפקת ביו-דלק, ייצור פלסטיק, יצירת קיטור או התפלה תרמית של מים.
  • אגירת חום - תחום המנסה לפתור בין השאר את הפער בין שעות הפעילות הסולארית לבין שעות השיא של צריכת האנרגיה. בניגוד לחשמל, קיים קושי גדול בהעברת חום למרחקים גדולים; אגירת החום יכולה לפתור את הבעיה הזו. אגירת חום יכולה להתבצע באמצעות קבלים או תגובות כימיות. ייצור ביו-דלק באמצעות חום השמש הינו דוגמה לאגירה כימית סולארית. את הדלק אפשר לשמור במכל מתחת לבלטות וכשמגיע יום הדין לשחרר את החום שנאגר ע"י שריפה. נושאי המחקר בתחום זה כוללים קטליזטורים כימיים, חומרי עבודה, גיאומטריות ועוד.

אנרגיה פוטו-וולטאית:
המרת אנרגיית השמש ישירות לחשמל. את החשמל ניתן להוליך למרחקים גדולים יותר מאשר חום והוא נחשב לאנרגיה "איכותית" יותר, אבל הפקתו נעשית כיום בתאים עשויים מסיליקון, שתהליך הייצור שלהם יקר והם דורשים שטח רב. הטכנולוגיות הבאות יכולות לשפר את עלות ההפקה, היעילות, או שניהם.

  • Thin film - פאנלים פוטו-וולטאיים המופקים בתהליכים הדומים להדפסת עיתון, ודורשים הרבה פחות חומר וציוד פחות יקר מהתאים מבוססי הסיליקון. הפאנלים יכולים להיות מורכבים מחומרים כמו נחושת-אינדיום-סלניד או מתרכובות אחרות. מתקבלת שכבה דקה של חומר על פני מצע זול. האתגרים: שיפורים נוספים בתהליכי ההדפסה ומציאת חומרים נוספים שיכולים לשמש בתהליך זה.
  • פאנלים מבוססי פיגמנטים - בפאנלים כאלה האור נספג בחומר שמשחרר אותו חזרה בצבע אחד. כשהאור בצבע אחד קל יותר ללכוד אותו ולתעל אותו לממיר קטן וזול. תחומי מחקר: מציאת פיגמנטים טובים ושיפור איכות הספיגה והפליטה שלהם. בחזית המחקר: חברת 3GSolar מירושלים.
  • תאי סיליקון במבנים חדשים - תאי סיליקון רב-שכבתיים מאפשרים לכוונן כל שכבה להמרה מקסימלית של חלק אחר בטווח הצבעים של אור השמש (שחלק קטן ממנו ניתן לראות בקשת בענן). תאים כאלו משמשים היום בלוויינים, אולם תהליכי ייצור חדשים דרושים כדי לעבור מהמחיר ש-NASA יכולה לשלם למחיר שבני אדם יכולים לשלם. תהליך נוסף שנחקר כולל תאים מיניאטוריים, המחוברים בשיטה שמגבירה את המתח המתקבל, על חשבון הזרם. הולכה במתח גבוה מקטינה את הפסדי החשמל, בדרכו מהיצרן אל המשתמש.
  • תאים פוטו-סינתטיים - קבוצת מאוניברסיטת תל אביב שדדה מהצמחים את החלבונים שמניעים את תהליך הפוטו-סינתזה (יצירת סוכרים מאור השמש) וגרמה להם לייצר חשמל. עכשיו כשהעיקרון הודגם, צריך לפתח לו תהליך ייצור כלכלי.

קיימים גם נושאי מחקר משיקים ומשלימים לשני התחומים המרכזיים כגון שיפור טכנולוגיות הריכוז של קרני השמש, אחזקת קולטים ופאנלים, אגירת החשמל במצברים ומודלים כלכליים כאלה ואחרים. יש הרבה עבודה, יצירה ואנשים מוכשרים שכסף גדול הוא הדבר האחרון שמעניין אותם. בואו לשדה בוקר ותיווחכו.


* הפוסט מוקדש ליוסף מלר, חוקר שמש מסור ופעיל יקר בווסאבי, המחלים מניתוח בגרמניה.

** ווסאבי ממליץ בחום על הפוסט המטלטל הזה ועל כל התוכן שכותב הבלוגר איתמר כהן. כל הכבוד!

*** התמונה נלקחה ברישיון מהעמוד של Rockmedia.

הפוסט התפרסם גם באתר nrg.


12 בינו׳ 2010

אנרגיה סולארית - מעסקנות ליצירה - פוסט ראשון


עסקנות:

"ענף ייצור החשמל הירוק בישראל על סף חיסול" זעק יו"ר איגוד האנרגיה המתחדשת בישראל, עת נודע על סיום מכסת ההתקנות של מתקנים סולאריים פוטו-וולטאים להפקת אנרגיה עבור המגזר העסקי. צועק ויודע למה: הרי הוא מייצג את חברות ההתקנה והמכירה, אשר בפועל הן היחידות שמרוויחות מכל הכסף הציבורי הזה. את הציבור הם מבלבלים עם הספינים של "משק חשמל ירוק" ו- "עצמאות אנרגטית"; לבעלי הגגות הם הגישו תחשיבים בעייתיים ומוטים.

יצירה:

במקביל לפיזור הכסף על שולחנם של אנשי שיווק מעונבים המייצגים מותגים סיניים, נעשית בארץ עבודה רבה במחקר, פיתוח ויצירה של אנרגיה סולארית. בכנס האנרגיה הסולארית בשדה בוקר, שייערך בפברואר השנה, יציגו מדענים וסטודנטים מכל הארץ את ממצאי מחקריהם. הם ידברו גבוהה על טכנולוגיה עתידנית ויקוו בסתר שיחודש להם תקציב המחקר מאיפה שלא יהיה. אולי מהמדען הראשי של משרד התשתיות, אולי מהאיחוד האירופי, אולי מאיזה יהודי עשיר שמתעניין בנושא.

אין לרחם על החוקרים כמובן, מחקר בתחום זה הוא מהעבודות המהנות ביותר שיש. אולם תחת מטרת העל של חשמל ירוק והפחתת פליטות, צריך רק להחליט אם הכסף של אזרחי המדינה צריך לזרום, דרך האצבעות הזריזות של חברות ההתקנה, אל מפעלים בחו"ל, או לחלופין אל מוסדות מחקר ופיתוח מקומיים, הדואגים לפרנסתם של מספר עובדים בלתי מבוטל.

יתרון יחסי:

התמריצים להתקנות נועדו לעידוד טכנולוגיה קיימת, הזקוקה לעידוד משום שאינה כלכלית. באפיק ההשקעה הזה, מיליארד השקלים שמקציבה ישראל לעניין הוא טיפה בים לעומת התקציבים הנשפכים בגרמניה ובארה"ב. בניגוד להשפעה הלא מורגשת הזו, תרומת הידע הישראלית לתחום האנרגיה הסולארית הנה שם דבר שאינו עומד בשום פרופורציה לגודלה היחסי של המדינה בעולם. בשנות ה-80 הקימה חברת "לוז" הירושלמית תשע תחנות כוח תרמו-סולאריות בקליפורניה, בהיקף כולל של כ- 350 מגה-וואט. גם חברת "סולל", הממשיכה את דרכה של "לוז" כמייצרת קולטי עקיבה וצינורות וואקום, וגם חברת "אורמת" המפורסמת, הנן חברות רציניות שתרמו רבות לתחום. למעשה, רוב ההתקנות הקיימות כיום בעולם מבוססות על טכנולוגיה ישראלית. וזה מדגיש את היתרון היחסי הישראלי - מחקר ופיתוח.

עלויות:

מסטרנט או דוקטורנט מקבלים מלגת נטו של 2000-6000 ש"ח לחודש. מחיר הציוד למחקר יכול להאמיר לכמה מאות אלפי שקלים. לפי גיל שלף מאוניברסיטת תל אביב, עלותה של המעבדה לאנרגיה סולארית בפקולטה להנדסת מכונות מצטברת לכחצי מיליון ש"ח לכל היותר, ותחזוקתה מסתכמת בעשרות אלפי שקלים בלבד בשנה. לעומת זאת, משלם הציבור עשרות מיליונים כל שנה לאנשים ששמים את הקולטים על גגותיהם. רוב הכסף הזה זורם החוצה למפעלים בסין, בגרמניה ובארה"ב. הקולטים ייגמרו בעוד 20 שנה, וכך גם ייעלם החשמל שהם מייצרים. סביר להניח שאז תבוא עוד זעקה מרה לסבסוד מעסקני החשמל הירוק. המחקר, בניגוד לתאים הפוטו-וולטאיים, ישתפר וישגשג עם חלוף השנים. הוא יוביל לפריצות דרך בתחום אנרגיית השמש ולמתקנים זולים וכדאיים שיאומצו על ידי שאר העולם. את הגגות שלהם, ראוי שישמרו המשקיעים למשהו כלכלי וטוב יותר מאשר קיים היום. טכנולוגיה שלא תדרוש מאיתנו לשלם להם כל כך הרבה.

נהוג לחשוב שהטכנולוגיה להפקת אנרגיה הסולארית מיצתה את עצמה ולעולם תהיה תלויה במימון הציבור. בפוסט הבא יפרט ווסאבי את תחומי המחקר החמים בנושא ויבהיר סופית שתקצוב המחקר והעשייה חייב להיות מועדף על פני הקיפאון והעסקנות.


* הפוסט התפרסם במקביל באתר nrg.