יש להם מושג ירוק: על הבלוגים הסביבתיים

בלוגים, או יומני רשת, כפי שחידשה זו האקדמיה ללשון לפני זמן קצר, הם אחד מהאמצעים להעביר מסרים שונים, ללא שיקולי פופולאריות ולחצים בהם נתונים גופי תקשורת מוסדיים. הירוקת השיווקית ששטפה את העיתונות העולמית והישראלית מונעת בעיקרה על ידי גורמים מסחריים שהבינו שירוק הוא טרנד שמוכר. החשיבות של הבלוגספרה הירוקה נעוצה בחופש מרייטינג ומלחצים של חברות שהמדיום מאפשר לה. לפחות פוטנציאלית, יכולים להתפרסם בה נושאים שירוקותם לא מביאה לתועלת כלכלית של בעלי המאה והדעה, ולעיתים אף סותרת אותה. גם לאיזוטריה הירוקה והסהרורית נמצא שם מקום, ולשמש אפיק ללב הקונצנזוס החמים. אפשרות נוספת, שעדיין איננה ממומשת כיום, היא שיתופי הפעולה האפשריים בין בלוגרים ירוקים לחברה האזרחית הירוקה בישראל. הסינרגיה הפוטנציאלית בין השניים (העברת מידע, פרסום והפצה של תכנים, פעילויות וחקיקה) יוכל לשרת את שני הצדיים ובייחוד את המטרה.

כמו טרנדים אחרים שאינם קשורים בביטחון מדיני, גם הטרנד הירוק הגיע אלינו באיחור מסוים, והבלוגים הירוקים יחד איתו. למעשה, הם אפילו הגיעו קצת אחרי זה. במושגים בוטניים, הבלוגספרה הירוקה בישראל היא לא יותר משתיל עם כמה עלעלים מבטיחים. חברים בה אנשים מעטים יחסית, עם קשרים רופפים יחסית זה עם זה ורובם המכריע גברים.

הנושא הסביבתי עצמו הוא רחב ומגוון ולכן הבלוגים בתחום מתפרסים על פני טווח נושאים שהקשר ביניהם רופף משהו. ממש כאן למטה, קיבצנו עבורכם את רשימת הבלוגים הירוקים בעברית [לפי סדר אלפאבתי] וכמה מילים על כל אחד מהם. הקריטריונים לבחירה היו בלוגים [ולא אתרים] שמתמקדים בנושאים סביבתיים. אם פספסנו כאן בלוג ישראלי ירקרק, נשמח אם תתגבבו אותנו ונוסיף אותו לבלוגרול שלנו.

אדום ירוק- הבלוג של חבר הכנסת דב חנין [וחברים]. אדום על שום הגישה הסוציאליסטית אותה חנין מקדם, והירוק אתם יודעים למה. חנין, שעמד עד לפני זמן לא רב בראש חיים וסביבה, ארגון הגג של הארגונים הסביבתיים בישראל, פועל כיום במרץ לקידום נושאים סביבתיים בכנסת ומקפיד לשלב את רובם המוחץ בתפיסת עולמו החברתית.

איתמר כהן – איתמר מקפיד לעסוק בשלל נושאים סביבתיים, ומעדיף אם אפשר להתנגח בכל הון ושלטון שנקרה בדרכו ומזהם את סביבתו. ספציפית, דומה שהנושא החביב עליו הוא השפעותיהם הסביבתיות של חברות ומפעלים בידי האחים עופר. בנוסף, הוא גם אוהד נלהב של אופניים ככלי תעבורה אלטרנטיבי, איתן הוא מפליג ברחבי הארץ והעולם.

אפקט הפרפר השחור- איל מורג, האיש מאחורי הפרפר, משחרר כבר יותר משנתיים ידיעות ודעות בענייני סביבה שונים, בראשם שנוי אקלים והתחממות גלובלית. אפקט הפרפר על שום אותה אמרה ידועה כי משק כנפיו של פרפר בצידו האחד של העולם עשויה להביא להתפרצות הר געש בצידו האחר ופליטת גזי חממה בצד אחד של העולם, יכולה להביא להמסת קרחוניו בצידו האחר. למורג בלוג נוסף, הנושא את אותו שם, בעל גרפיקה נעימה יותר, אך התכנים אינם זהים דומה כי על אף הגרפיקה מאירת העיניים של האחרון, הראשון מעודכן יותר.

בלוג השעה- הבלוג עלה לא מזמן לאוויר ושם את רוב כובד משקלו בנושא הרחב והשנוי במחלקות לפרקים של ההתחממות הגלובלית. הבלוג מקדם אירוע הולך ומתקרב, שעת כדור הארץ, שיחול בערב ה- 27 למרץ ובו תוחשך תל אביב לשעה, למען ההמונים יראו [ולא ירעו] כי גם אנחנו יכולים לתרום לקטנת ההתחממות הגלובלית.

חנן נסע ירוק- חנן לוי, כיום מאסטרנט במכון ויצמן, נוסע ירוק באמצעות אנרגיה ממקורות חלופיים. לוי הוא בעל קילומטראז' מפואר של ניסוי ותהייה בכל הקשור להפקת חשמל על ידי רוח. למעשה, לוי משתכשך ברוחות הרשת כבר מ- 2002, ו"חנן נסע ירוק" הוא ביתו השני ברשת, אליו עבר לפני כחצי שנה הישר מאתר הבית שלו.

לא ערוך- גילי סופר, האיש מאחורי לא ערוך, ואחד מהעיתונאים הבולטים בתחום הסביבתי בישראל, טוען בתוקף כי לא ערוך הוא אתרו האישי ואילו הבלוג שלו נמצא דווקא במסע אחר. אבל אם זה נראה כמו בלוג ומרגיש כמו בלוג, וזה גם אתר וגם אישי, זה בטח בלוג... בכל מקרה, ב"לא ערוך", גילי מפרסם שלל התנסויות אישיות וידיעות סביבתיות שיאפשרו לכם להישאר מעודכנים בנעשה בסביבה מזווית קצת אחרת.

סביבה פוליטיקה ומה שביניהם- דרור עזרא ממפלגת הירוקים, מנהל כבר יותר משלוש שנים בלוג שדן בענייני דיומא סביבתיים. בתוקף כהונתו כנציג מפלגה, לא פעם תמצאו שם מיני תבשילים שהוקדחו על שולחן הפוליטיקה המקומית והארצית ויספקו לכם פרספקטיבה מקומית וארצית בנושאים שונים, החל מפיתוח ותחבורה וכלה בשמירת חופי ים לציבור וחינוך סביבתי.

קלינטק: מים, אנרגיה, פסולת ואיכות אוויר- קלינטק כשמו כן הוא, טכנולוגיה נקייה [או לא מזהמת] המופקת למשל ממים, מרוח ואפילו מפסולת. באופן לא מפתיע לגמרי, הבלוג עוסק בנושאים אלו ממש ומביא חדשות ותובנות מהתחום שעלה על גל העסקים וההשקעות הירוקות וצומח במהירות הבזק.

Perpetual Watt- בימים כתיקונם, סאנדר קראקוביץ' כובש את ספסלי הטכניון. ביומן הרשת שלו מככבות אנרגיות חלופיות משלל סוגים, לצד מעקב אחר מחירי הנפט המאמירים, ולו רק כדי שנזכור שאנרגיה חלופית תהפוך בקרוב לכורח מציאות ולא ברירה אחת מיני רבות.

Green Prophet- חותם את הרשימה שלנו. בלוג קבוצתי על סוגיות ירוקות בישראל בשפה האנגלית. אתם יודעים, כך שאלו מאיתנו שהחליטו לוותר על לימודי השפה השמית עדיין יוכלו גם ליהנות. רק כמה חודשים באוויר, אבל בשפה קולחת מסקרים כותביו פעילות מקיימת בישראל. מומלץ לשלוח לדודות ולחברים בניכר שיוכלו להתרשם מישראל דרך העין הסביבתית.

ואה, כן, יש גם אותנו, ווסאבי- ירוק ועצבני, אבל אין הנחתום מעיד על עיסתו וגו'. תקוותינו היא שבשנה הבאה נוכל למצוא הרבה יותר מהבלוגים הירוקים ברחבי הרשת, מתהדרים בקישורים הדדיים, הפניות ושיתופי פעולה, וכמובן עוד הרבה מהכוח הנשי שקולו כמעט ואינו נשמע שם.

* התמונה צולמה ע"י kqedquest ושוחררה תחת רישיון CC

התפרסם לראשונה ב- ynet

רוצים לדעת עוד - מידע סביבתי וצרכנות יומיומית

בעבר הממש קרוב כתבתי כאן על האינצקלופדיה של כדור הארץ [Encyclopedia of Earth], מטרתה העיקרית כאמור, היא לעשות סדר בתועפות המידע הסביבתי הקיים ברשת ולהוות את המקור הגדול והמהימן ביותר בסוגיות סביבתיות.

אולם בעוד בה בעת שאנו מתמודדים עם שפע רב מידי [חלקו באיכות ירודה] של מידע סביבתי, ישנם מקומות בהם אנו חשים במחסור במידע.

מחסור וקיימות

כאשר אני אומרת מחסור במידע סביבתי אינני רומזת לעיקרון ההיזהרות המוקדמת [Precautionary principle], שתובע התנהגות זהירה על סמך הידיעה שאנו לא יודעים את שלל ההשלכות המורכבות של תופעות סביבתיות. כוונתי כאן היא פשוטה וארצית הרבה יותר.

המחסור במידע סביבתי עליו אני מדברת הוא כזה שעשוי לסייע לנו להפחית את טביעת הרגל האקולוגית שלנו, על ידי שינויי התנהגות פשוטים יחסית, שגולת הכותרת שלהם היא קיימות. למשל, צריכת מוצרים שאריזותיהם מתקלות, מוצרים שחלקיהם ניתנים למחזור ו\או שהם צורכים מעט אנרגיה יחסית.

בסקר שבוצע לאחרונה עבור הטיימס הבריטי, נמצאו תימוכין להעדר המידע הסביבתי בנוגע למוצרי צריכה ולרצון של אנשים [בבריטניה] להיחשף למידע שכזה. למשל, 80% מהנשאלים אמרו כי הם חשים שהם אינם מקבלים מידע סביבתי מספיק כדי לעשות החלטות שקולות בקניית מוצרים אלקטרוניים. כמעט כל המשיבים הודו כי שני סוגי המידע הסביבתי שחסרים להם ביותר לגבי מוצרים אלקטרוניים הנם כמות החשמל שהמוצר צורך ומידע אודות אפשרויות המחזור של מרכיבי המוצר.

הקושי בהשגת מידע והצעת הקלה

הדגמה חייה לקושי שקיים כיום בקבלת מידע סביבתי אודות טביעת הרגל האקולוגית של מוצרים בהם אנו עושים שימוש אפשר למצוא אצל Jennifer Woofter. וופטר מספרת כמה מדורי גיהינום של שירות היא הייתה צריכה לעבור בחברת Dell, יצרנית הלפטופ שלה, כדי לנסות ולברר שאלה פשוטה: כמה חשמל המחשב שלה זולל לשעה [החל מחיפוש לשווא על גבי המכשיר ועבור לאתר החברה, חיפוש באינטרנט, טלפון וצ'אט עם התמיכה].

רוב האנשים היו מוותרים הרבה לפני וופטר. למעשה, עם יד על הלב, רובנו אפילו לא היינו טורחים לעשות דבר מעבר להצצה חטופה במוצר. אולם אם כמו באזהרות הבריאות הבולטות שיש כיום על גבי קופסאות סיגריות, יסומנו פרטים כגון צריכת החשמל, אפשרויות המחזור של החלקים והאריזה או טוב מכך, טביעת הרגל האקולוגית תחת שימוש סביר, אולי רבים מאיתנו ייקחו זאת בחשבון בעת רכישתם ושימושם במוצרים. לאור הממצאים האחרונים של סוכנות האנרגיה הבינלאומית כי אויבי הסביבה הם משקי הבית הפרטיים, חשיבות המודעות והפעולה שלנו באפיקים אלו רק עולה.

* התמונה צולמה ע"י frekur ושוחררה תחת רישיון CC

ווסאבי עושה סדר - אפקטי הסביבה השונים

בראותנו את הבלבול והמבוכה האופפים אנשים רבים לנוכח כמות המידע האדירה הזורמת כיום מכלי התקשורת בעולם המערבי, ברצוננו לעשות מעט סדר בסבך התופעות הסביבתיות, אשר הוכח מדעית שהאדם תורם להם באופן משמעותי, ולפרט על שלוש מהן:

פגיעה בשכבת האוזון

שכבת האוזון ממוקמת בסטרטוספירה שהינה השכבה האמצעית באטמוספירת כדוה"א - גובהה הממוצע כ- 20 עד 40 ק"מ. לשכבת האוזון תפקיד חשוב בשמירה על אורח החיים של האדם כפי שהוא כיום, וזאת משום שהיא מסננת אחוז גבוה מהקרינה האולטרא סגולה – קרינת השמש בעלת אורכי הגל הקצרים, המזיקה לאדם ולבעלי-החיים האחרים. האדם תרם רבות להדלדלות שכבת האוזון בכך ששחרר לאוויר חומרים המכילים אטומים ממשפחת ההלוגנים: כלור, פלואור וברום. חומרים אלו היו נפוצים בעיקר כחומרי קירור, ממסים תעשייתיים, חומרי הדברה וכיבוי אש ועוד תרכובות מופלאות שהצליח האדם לרקוח. בסוף שנות ה- 90, לאחר התבררות הנזק הכבד ולאחר שיר מחאה חריף ומעורר הדים של הזמר אריאל זילבר, החל האדם לשנות דפוסיו וחומריו וכבר כיום אנו עדים לבלימה יפה של התופעה ולשיקום יחסי של שכבת האוזון. הדלדלות שכבת האוזון היוותה נורה אדומה לאדם לשקול את יחסיו החד-צדדיים עם הטבע ובלימתה הינה בגדר עידוד ליוזמות האקולוגיות המשותפות אותן חייב האדם לבצע גם כיום.

זיהום אוויר

אם נשאל מישהו שגר בקריית-טבעון מדוע יש לסגור את בתי הזיקוק במפרץ-חיפה, תשובתו לא תוכיח אותנו על ההתחממות הגלובאלית. סטטיסטיקות ומחקרים של עשרות שנים מראים נזק בריאותי – אסטמה, סרטן וכאלה – גבוה במאות אחוזים אצל תושבי חיפה והקריות בכלל, ובקריית-טבעון בפרט. הסיבה: טבעון יושבת במקום מעט גבוה ומרוחק מהמפרץ, כך שעם הרוח הנכונה החומרים הנפלטים בארובות הגבוהות מגיעים לה ישר לפנים. זה לא נגמר בטבעון. גם בתל-אביב האוויר מזוהם ומזיק לבריאות, אם בגלל שאיילון מלא בטורי מכוניות ואם בגלל כמות הטוסטוסים, בעלי מנועי 2 הפעימות, הפולטים תוצרי שריפת שמן לאוויר בכמות משמעותית. זיהום האוויר ע"י האדם הינו סוגייה קשה שצברה מודעות רק לאחר המוני מתים, מאושפזים וכיוצא באלה. כיום ישנה חקיקה המגבילה את פליטת המזהמים לאוויר אך עדיין ישנה עבודה רבה בנידון ואמצעי אכיפה שעוד לא נוסו. גם פתרונות טכנולוגיים יש, אך הם עדיין יקרים מדי ולא משתלמים. כיום משתלם עדיין לזהם.

אפקט החממה

כששמעתי את הביטוי "אפקט החממה" לראשונה לפני כך וכך שנים, זכור לי שדימיינתי לי משהו נחמד עם חממות ושתילים ירוקים. במבט לאחור אולי שם טיפה יותר מעורר חרדה כמו: "אפקט יום הדין", או "אפקט הדמים", היה כנראה מעביר את העניינים להילוך גבוה. על כל פנים כיום אפקט החממה הוא אחד מהתופעות המפחידות ביותר מולן נדרש האדם להתמודד. הבנת תופעת החממה דורשת קודם כל הבנה של פעולת קרני השמש. קרני השמש מגיעות לאדמה לאחר סינון אטמוספירי כשאורך גליהם בעיקר בתחום הנראה. לאחר הפגיעה בקרקע או בכל עצם כלשהוא מוחזרת קרינת השמש כלפי האטמוספירה אך בשינוי מסויים. גלי הקרינה המוחזרת ארוכים יותר מזו שנקלטה וזזים לתחום הנקרא תחום האינפרא אדום. קרינה זו מאופיינת באנרגיית החום האצורה בה והיא הסיבה לתחושת החום אותה אנו חשים על פני כדוה"א. ההסבר לכך שהכי קר לפנות בוקר הוא שקרינת השמש, אשר חדלה להגיע עם רדת החשיכה, עוד חיממה אותנו במהלך הלילה אך בסופו דבר פרחה לה אל מחוץ לאטמוספירה. זהו גם השלב בו ההומלסים הירושלמים קצים טבעית משנתם בגוף קפוא ודואב. רעיון החממות הוא לאפשר את כניסת הקרינה מהשמש וללכוד את החום הנוצר לאחר פגיעתה בקרקע. זאת עושים באמצעות הניילון השקוף. בטבע אפקט זה בא לידי ביטוי ע"י גזי החממה.
גז חממה הוא גז שאוהב לאגור חום ולשמור אותו אצלו, ובכך לא מאפשר לו לצאת חזרה לאטמוספירה ומשאיר אותו איתנו. וכמו שהדברים הכי מהנים הם הדברים האסורים (שוקולד, מין ספונטני וכו'), מסתבר שגז הפחמן הדו חמצני, אותו גז בלתי רעיל שנפלט כמעט בכל תהליכיו של האדם, כולל נשימה, הוא גז חממה. התגובה היפה מצד הטבע לפליטת הפחמן הדו חמצני הטבעית היא קליטתו ע"י הצמחייה והפיכתו לחמצן הראוי לנשימה בתהליך הפוטוסינתזה (ראו פוסט בנושא הפקת אנרגיה מאצות).
אז אולי יותר חם ונעים עם הגז הזה, אך האדם מגזים. מצד אחד הוא צורך יותר ויותר אנרגיה (חשמל, דלק וכו') ומצד שני הוא מוחק שטחים ירוקים ע"י כריתת יערות. לא צריך להיות נביא זעם בכדי לראות את ההפרה הבוטה של כללי המשחק. הטבע מצידו לא צריך יוגה לאיזון. פה קרחון נמס, שם הוריקן ובעתיד הקרוב חברות הביטוח כבר לא יבטחו אנשים החיים לחופי האוקיינוס. אפקט החממה הוכח מדעית כגורם חשוב בהתחממות הגלובאלית על נזקיה השונים: עליית מפלס המים בכדור-הארץ עקב המסת הקרחונים בקטבים, התפשטות שטחי המדבריות על חשבון השטחים הירוקים ושיבוש כולל של מערך מזג האוויר בכל כדור-הארץ, כפי שהאדם רגיל אליו.

* פורסם לראשונה ב: 18.8.2007

הבחירות הירוקות, חלק שני מתוך שש

בר-קי-מה?

'קיימות' הינה הבסיס למחשבה האקולוגית בת ימינו ולבחירות הירוקות (Sustainability). זהו מושג פשוט, גאוני אבל גם אכזרי. בדומה לחשבון בנק, אם ההוצאות החודשיות גדולות מהמשכורת, במהרה לא יישאר כלום בחשבון. כך גם הדברים כשמדברים על כדור הארץ, רק שאין אפשרות למשיכת יתר: אם כורתים עצים יותר מקצב הגידול הטבעי שלהם, יום אחד לא יהיו עצים על כדור הארץ. פשוט, לא? אם שואבים את מרבצי הנפט יותר מהר ממה שהפלנטה מסוגלת 'לייצר' נפט, במהרה לא יהיה יותר נפט בעולם. אם בני האדם יתרבו יותר מהר מהתמותה שלהם, במהרה העולם יהיה בפיצוץ אוכלוסין מסוכן. כל הדוגמאות הללו אינן מצוצות מהאצבע, זהו המצב העגום בעולם כיום. ויש עוד רבות אחרות. לא צריך להיות כלכלן או גאון פיננסי, מספיק עיניים בראש להבין שניצול משאבי העולם מעבר ליכולתו פשוט תשאיר אותנו ללא כלום, מהר ממה שאנו חושבים, ומכאן אנחנו חוזרים לתסריטי אימה של מחסור, מלחמות ופליטות. הרעיון הירוק הוא למצוא דרכים ל'קיימות', להתנהלות ברת-קיימא מול העולם: לשאוב מהעולם בקצב סביר, מתון, כזה שהעולם יוכל להמשיך ולספק אותנו לנצח. לקחת כמה שאפשר, לא כמה שרוצים. זה פשוט מאד וכאמור גם אכזרי, כי האפשרויות מול עיננו: הן פשוטות אבל דורשות שינוי אורחות חיים באופן מפליג, שינוי בחשיבה הרווחת כאילו אין סוף למשאבים ובעיקר הרבה ויתורים בחיים הנהנתנים שלנו. האם נעיז לבחור נכון? האם נעיז שלא?

* פורסם לראשונה ב: 11.8.2007