6 במרץ 2008

דיווחי חברות: שקוף יותר זה מזוהם פחות

בכנס לדיווחי אחריות חברתית-סביבתית שהתקיים באחד מאולמות הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב לאחרונה נותרו כסאות לא מעטים פנויים. חבל שלא באתם. על הפרק עמדה שאלת הדיווח החברתי-סביבתי של חברות בישראל.

אם היה שלב טרומי לנושא המצוי בחיתוליו, וודאי הייתם מוצאים את הדיווח הסביבתי של ישראל שם. עקב לצד אגודל, המשק הישראלי נשרך אחרי מגמות, סטנדרטים ודרישות של גופים מסחריים, ממשלות וארגונים בינלאומיים. בהדרגתיות מגבירות חברות ישראליות את הדיווחים אודות הביצועים החברתיים והסביבתיים שלהן.

תקנות וולונטריות

בכנס נעשה ניסיון לקדם את הנושא צעד נוסף. ארקדה, יוזמת הכנס, תרגמה את ה- GRI- תקנות וולונטריות עולמיות העוסקות בדיווח חברתי-סביבתי של חברות - ומעוניינת להביא כעת את הבשורה ביתר שאת לישראל.

כפי שהדגיש בנאומו שון גילברט, נציג ה-GRI שנכח בכנס, היכולת של חברה מסחרית לייצר דיווח סביבתי-חברתי אינה נרכשת בין לילה, אלא נוצרת בתהליך שנמשך לרוב לא פחות משנתיים-שלוש. כלומר, גם אם מחר בבוקר שוטף את המשק הישראלי צונאמי של פתיחות ושקיפות, דיווח איכותי נוכל לראות רק עוד מספר שנים.

ה- OECD בא לשכונה

מבלי לזלזל חלילה בעוצמתו של הכוח הוולונטרי שמציגות התארגנויות כגון ה-GRI , הסיכוי שאותו צונאמי של שקיפות יפקוד את חופי ארצנו אינו גדול. אבל, מזל שיש את ה-OECD - הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ופיתוח, שבוחן כעת את הצטרפותה של ישראל לארגון. ישראל, שמחה וטובת לב, עושה לא מעט בכדי להשתייך למועדון היוקרתי של המדינות המפותחות.

לשמחתנו, בשונה מהנוהג המקומי של סודיות והסתרה, ה-OECD הוא דווקא תומך נלהב בשקיפות מידע בכלל, ומידע סביבתי בפרט. לפני מחצית השנה קישרתי כאן, למכתב הפתוח של צפריר רינת מהארץ, בו הוא מבקש מהארגון הבינלאומי שיכפה על ישראל את הסטנדרטים הסביבתיים שלו. במילים אחרות, בעניין זה, כפייה אינה מילה גסה אלא כלי אפקטיבי לקידום ההגנה הסביבתית בישראל.

ארוכה הדרך אל האושר והשקיפות

ולרי ברכיה, סמנכ"לית בכירה למדיניות ותכנון במשרד להגנת הסביבה, דיברה בכנס על כברת הדרך שיש לישראל לעבור עד שתגיע לדרישות ה- OECD בנוגע לדיווח מידע סביבתי. המידע הסביבתי שאליו מכוון הארגון כולל הן דיווחים סביבתיים של גופים ממשלתיים, והן דיווחים של חברות מסחריות.

ברכיה הזכירה מספר נושאים בהם ישנו פער בין הקיים בישראל לבין דרישות הארגון, שביניהם ניתן למנות את הנגשת המידע סביבתי שיש בידי רשויות ציבוריות חינם אין כסף לציבור, הקמת רשומות מידע סביבתי (או PRTR) של מפעלים, דיווח על אירועים מסוכנים אצל חברות מסחריות, ופוטנציאל לאירועים שכאלו. ברכיה הוסיפה שתהליכים אלו ונוספים אינם מתחילים מאפס, אבל במהלך השנים הקרובות צפויה לישראל דרך ארוכה עד שתעמוד בדרישות ה- OECD בנושא.

אולי בשנה הבאה יתמעטו השורות המיותמות של מושבי אולם הכנס, כאשר הקשר שבין שקיפות בדיווח והשפעות סביבתיות חיצוניות מזיקות יהיה צרוב עמוק יותר בתודעה הישראלית, והדרך לישראל שקופה יותר ומזוהמת פחות תתקצר.

* התמונה צולמה ע"י Bright Tal ושוחררה תחת רישיון CC

פורסם לראשונה ב- ynet.

2 comments:

סמ"ב אמר/ה...

חבל שלא נתתם התראה... הייתי בא !

שרון אמר/ה...

סמ"ב,
מבטיחה להשתדל בפעם הבאה ולזרוק איזו מילה או שתיים מבעוד מועד.