לעסוק כיום במשבר האקלים ובגורמיו, איננה עוד פריבילגיה של אנשים בחברות השובע והשלום. בשבוע שעבר הזדמן לי לשמוע את פרופ' דני רבינוביץ' מספר רשמים מוועידת באלי. רבינוביץ' סיפר שאחד ממוקדי הדיון העיקריים בין המדינות התרכז בניוד משאבים מהמדינות העשירות לעניות. רוב ניצול היתר של המשאבים ויצירת הזיהום משויך למדינות המפותחות, אבל משבר האקלים, יפגע בראש ובראשונה במדינות העניות. הן יהיו הראשונות לגווע בצמא, להיחנק מפליטות מזהמות ולהיוותר חסרות אמצעים למול פגעי מזג האוויר.
אני לא בטוחה שהייתי טורחת ומטריחה את שלושת קוראי הנאמנים בכל האמור לעיל, אילולא נתקלתי בטור הדעה הדי מרגיז של בתיה מלמד. מלמד מדברת על צדקנות סביבתית ממרקת מצפון [וקושרת אותה באופן פתלתל לשאלת מי קודם עניי עירך או עניי הערים האחרות]. מכירים את הסוג שממחזר בקבוקים ומסרב להשתמש בשקיות ניילון וחושב כי בכך הוא תרם את חובתו להתמודדות עם משבר האקלים? אליהם היא מכוונת. לא נותר לי אלא להסכים עם מלמד שמיחזור בקבוקים אישי, כמו גם הפחתה בצריכה הפרטית של מוצרים לא מתכלים אינה הפתרון הכולל להתמודדות עם משבר האקלים וזיהום הסביבה. וכן בוודאי שיש נושאים חברתיים שגם הם ראויים לטיפול בקרב עניי עירי ובערים ובמדינות אחרות. אך פה מגיע "האבל" הגדול שלי לדבריה:
א. ממרקי מצפון תמיד יהיו. בכל תחום.
ב. בשביל שעניי ועשירי העולם ובייחוד ילדיהם, יוכלו להמשיך לחיות בו, החברה האנושית, חייבת לשנות את הרגלי הייצור והצריכה שלה.
ג. כדי שזה יקרה, מעשי יחידים בלבד לא יועילו. יש צורך בחקיקה תומכת, בישראל [ע"ע הדו"ח "מענה מקומי, לאתגר עולמי" של חנין ושות'] ועולמית [ע"ע קיוטו וההסכם הבא שאמור להיחתם בדנמרק 2009].
ד. האחריות שלנו כיום היא כפולה, כמו שהכריזה בזמנו הפרסומת למוצר הדנטלי 'גם וגם' [גם משחת שיניים וגם מי פה], גם אחריות חברתית וגם אחריות סביבתית.
מראשית האנושות, הטבע והחברה קשורים זה בזה. דווקא בתקופה שקשר זה הופך להיות כה נפיץ אני לא רואה שום טעם להעמיד אותם זה מול זה, אלא דווקא זה יחד עם זה.
ה. יפי נפש ודברנים תמיד יהיו, מי שהמקסימום שהוא יכול לו הוא מיחזור בקבוקים והימנעות משימוש בשקיות ניילון, שייבושם לו ולנו. אני מאמינה שאלו יהיו חלק חשוב מהאוכלוסייה שבעזרת מודעות וחקיקה נכונה יתנו למשבר האקלים את המקום המרכזי שהוא ראוי לתפוס בכל מדינה בעולם וכמובן את המענה הטוב ביותר שאנחנו יכולים לתת לו.
* התמונה צולמה ע"י Gertrud K. ושוחררה תחת רישיון CC
4 תגובות:
מצחיק שלפני כמה שבועות עלה קמפיין של חברת חשמל עם אותו הסלוגן: גם וגם. הפעם הקמפיין מעודד הפחתת הצריכה של חשמל כשקובי מידן מסביר: גם חסכת חשמל גם חסכת כסף. מה שהוא לא אומר שיש גם שלישי: שמרת על הסביבה. בכלל, כמעט כל צעד סביבתי הוא גם וגם, החשיבה הסביתית היא הוליסיטית וזה מה שיפה בה. אני שמח ששרון נגעה בנקודה.
טור דעה. לא תור.
ובכלל המאמר שלה היה רדוד לחלוטין, והיו המון תגובות נגדו.
עידן,
תודה על התיקון.
בהמלצתך, שמחתי לחזור לטור ולראות כי לא הייתי היחידה שחשבה שטענותיה של מלמד אינן מן הרהוטות וההגיוניות שנשמעו באזורינו בעת האחרונה...
מאמרה של בתיה אינו ראוי להתייחסות.
בכל מילה ומילה במאמרה אפשר ממש "לראות" כיצד היא מחייכת לעצמה ולא באמת מתעצבנת. הגיית דעות שכזו היא המעצבנת ביותר שאני מכיר. הכותבת משקיעה בשנינותה ובמקוריותה יותר מאשר בהבהרת הבעיה עליה היא כל כך "זועמת". אם נניח שכעסה באמת אמיתי (למרות שאינני מאמין לכך) כלפי התופעה הפושה בסביבתה, אז אפשר להבין טוב מאוד איפה היא חיה, מי הם חבריה ובאיזה בית קפה היא ישבה עם הלפטופ להגנת עניי עירה.
הוסף רשומת תגובה