תיירות אקולוגית - חלק שני

תיירות ההמונים

תיירות ההמונים הוא מושג אשר מתייחס לזרם המרכזי, הדומיננטי והגדול של תיירים, שפניהם מועדות לאתרי נופש בארצות היעד. תיירות ההמונים מונעת לרוב ע"י מה שמכונה: The 3S : Sea Sun & Sand. היינו, נופש במובן השכיח ביותר של המילה: מנוחה ורגיעה, משקאות קרים, שמש חזקה, חול לבן על חוף ים קסום, פירות טרופים ובגד- ים. לחלק מתיירות ההמונים ניתן להוסיף S נוספת, בעבור "סקס", שהוא מנוע ומניע נכבד בתעשיית התיירות העולמית. רק חלק קטן מאוכלוסיית תיירי ההמון, מונע ע"י תיירות תרבותית. דוגמה מובהקת כזאת, ומצערת מאד, הם הטיולים לשבטי הרים בתאילנד או מופעי הפולקלור, הנפוצים דווקא במלונות הפאר במדינות פחותות פיתוח. חלק בולט אם כי לא אבסולוטי בתיירות ההמונים, הוא שתיירי ההמון יוצאים לטייל במסגרת חבילת תיור. הכוונה היא למוצר מוגמר והומוגני, שמסופק ע"י סוכנות הנסיעות. בין אם תיירי ההמון מטיילים בטיולים מאורגנים או לאו, בדרך כלל ניתן לצפות מראש איזה מקומות יבקרו התיירים, ולעיתים ניתן לצפות גם את סדר הביקורים. הסיבה לכך היא שלכל מדינה מתויירת ישנם מספר אתרים מקובלים, עמוסים לעייפה, מיוח"צנים למכביר, שמוגדרים בחוברות התיור ובמדריכי הטיולים בתור "אתרי חובה" (Must see); אלה הם אתרים אטרקטיביים, שבמהלך השנים קנו להם שם, ותשתית התיירות בהם פרוסה היטב ובצורה נוחה לשרת מספר רב של לקוחות, לרוב מארצות מערביות. כך, נוצרת מסורת תיירותית של ביקור באתרים פופולאריים. רק לעיתים נדירות יורדים תיירי ההמון מהנתיב הקלאסי השחוק. [Off the beaten track].

ישנם מאפיינים נוספים לתיירות ההמונים. התיור ההמוני הוא לרוב תיור עונתי-קצר, הוא מתוכנן לפי העונות הנוחות לטיול במדינת היעד, ובעיקר על-פי לוח השנה והחופשות במדינת המקור. מלבד יעדי הטיול השחוקים, תיירי ההמון ישכנו לרוב במלונות גדולים וצפופים, שממוקמים בתוך המרכזים התיירותיים. מלונות כאלה נתונים לרוב, במדינות פחותות פיתוח, בבעלות חיצונית של משקיעים זרים ובמקרים אחרים בבעלות ממשלתית. מאפיין נוסף של תיירות ההמונים הוא המגע המועט שלה עם אוכלוסייה מקומית, שמצטמצמת למגע עם נותני השירותים במלון ובמסעדה. אם נחפש אפיונים של גיל ומצב סוציו-אקונומי, על אף מיעוט הנתונים בנושא ניתן להכליל ולומר שרוב תיירי ההמון הם בוגרים ומבוססים. יש והמחקר מתייחס לתיירות ההמונים במושג Home+, הינו - יעדי התיור, המפוארים והמפנקים, מספקים את כל התנאים שישנם בבית ותוספת מיוחדת שאיננה בנמצא בארצות המקור. ספרד היא "בית+שמש", אפריקה היא "בית+פילים ואריות". אך ל"פלוס" אין בד"כ שום דבר משותף עם המערכת התרבותית-חברתית; ה"פלוס" הוא תוצר של תנאים גיאוגרפים או כלכליים.

אם נחזור לשאלת היסוד שהצגנו, מדוע אנשים מטיילים, ונשאל אותה ביחס לתיירי ההמון, ראשית התשובה תהיה שצריכת התיירות ע"י תיירי ההמון, דומה לצריכה בעולם המערבי הקפיטליסטי, ושורשיה באידיאולוגיה מובהקת של שוק חופשי. הטיול הוא מוצר נוצץ ומרהיב, לעיתים הוא אף סמל סטטוס, התייר הוא לקוח, הכסף קיים, הכל כשר ומתאים לסגירת עסקה. אפשר לומר שהתייר קונה כי הוא יכול, כשם שהוא עשוי לקנות מכונית שלישית או בית-קיט. שנית ניתן לומר, שבהתאם לתפיסה המערבית, ישנו זמן עבודה וישנו זמן פנאי, כשאת זמן הפנאי ממלאים בחוויות שמכונות בידור. הטיול הוא סוג משוכלל של בידור. תייר "המוני" יעיד על עצמו שהוא טס על מנת "למלא מצברים", לחדש ולחזק את עצמו מבחינה נפשית ופיזית. על פי תפיסה זו אין זה מטריד את התייר שהחוויה התיירותית אותה הוא חווה אינה אותנטית, אין זה מפריע לו שהוא צופה בתפאורה מלאכותית, כשם שהוא יודע שצפייה בסרט הוליוודי איננה שיקוף של המציאות. חוויה מבדרת יכולה, ואולי אף צריכה להיות פנטזיונרית.

* התמונה צולמה ע"י philou.cn ושוחררה תחת רישיון CC