החשיבות שמהווה מקור האוכל הכחול שלחופו משחקים כדורעף חופים ומורחים זאטוטים בקרם הגנה לא מוערכת כראוי. מתוך ששת מיליארד הפיות רעבים על פני הכדור הכחול שלושה מתגוררים לאורך חופי הימים והאוקיינוסים ותזונת רבים אחרים תלויה ישירות בחלבונים המגיעים מהדגה.
הרשת פורסת כנפיים
בהיסטוריית הדיג לפני המהפיכה התעשייתית התקיים סוג של איזון בין הדייג ליצורים הימיים. הדחף לחזור עם שלל רב התאזן מול הידללות הדגה באזור שסבל מדיג יתר לעלויות התפעול ומאמצי הדיג. רק לאחר תקופת התאוששות ניסיונות הדיג חודשו. האפשרות לסרוק אוקיינוסים שלמים או הגנה על השלל מפני ריקבון במסע ממושך לא היו זמינות.
רחוק מהעין קרוב לצלחת
כחלק מאותם מילארדי פיות רעבים על היבשה איננו רואים את ההשפעות הישירות של תעשיית הדיג (בניגוד לאריזות ביסלי גריל בעין עקב) האוכל ממשיך להגיע לשולחן והנזקים נשארים שם, במעמקי הים. בראיה רחבה יותר לא מדובר במקרה של גלובליזציה במיטבה, אם נסכם 50 שנות דיג מואץ על רגל אחת מדובר בגדיעת ענף המזון החשוב והגדול ביותר של האנושות.
לדגים ושאר יצורי הים ישנן בעיות נוספות כמו התחממות כדור הארץ, זיהום, עיור ופגיעה באזורי מחיה אבל הנזק הישיר והרחב ביותר מגיע מפעילות דיג מסחרי. בשנים האחרונות רוב המדענים, לא רק אלה הפועלים למען הסביבה, מסכימים שציי הדיג באוקיינוסים והימים פשוט גדולים מדי לנוכח מידת ההרס וכמות הדגים באוקיינוסים והימים השונים. בכמה יותר גדולים? לפי ההערכה האחרונה מדובר בציי דיג שכדי להשביע את רעבונם נדרשים עוד 9 אוקיינוסים כמו האטלנטי, או במילים אחרות פי שלוש! מחקר שפורסם בשנה שעברה קבע שתוך 50 שנה לא תהייה סיבה שום סיבה להחזיק ציוד דיג – במים לא יחיה שום דבר.
אפילו אם הרשויות המנהלות את התעשיה יתאמצו באמת לבצע מהלכים להצלת הים, הסיכוי, לנוכח הלחצים הכלכליים האדירים לאספקת דגי ים מצד אחד ופרנסה לאנשי תעשיית הדיג, אינו כל כך גבוה. ענף הדיג מגלגל למעלה מ- 100 מילארד דולר בשנה (כרבע מוערך כסבסוד ממשלתי) ולעצור כוח אדיר כזה של זרם מזומנים צריך הרבה יותר מהצהרות לוחמניות לפרוטוקולים.
אחרי שעה קצרה:
איני שומע ציפורים
וזה סימן נורא.
אם ציפורים אינן נראות
המוות פה מולך,
כדאי לצאת מפה מהר,
הנה אני הולך"
תגובה 1:
100% is raite
הוסף רשומת תגובה