מעיין אוויר זווית ירוקה ושלום העולם

הזווית האישית: במקום בו אני עובד הביאו יום אחד את בר המים שבתמונה. מהר התפשטה לה השמועה: הבר הייחודי הזה לא ניזון מקנקני מים שמביאים בחורים חסונים, וגם לא מפלטר את מי הברז של תל אביב [משימה קשה לכל הדעות], לא ולא. הבר הזה, עונה לשם AquaMaker וזה בדיוק מה שהוא עושה. מחובר רק לחשמל, הוא מנצל את הלחות שבאוויר והופך אותה למי שתייה: חמים, קרים, מה שבא. כמובן שיש בו פילטר. העזתי וטעמתי. אני רוצה לדווח שהמים היו טעמים, באמת טעמים, לא רק סבירים לשתיה, אלא לא פחות טובים מקנקני הנביעות שהורגלתי בהם.

בכל מקרה, המכשיר היה חביב העובדים עד שבשעה מסוימת כוחו לא עמד לא והוא לא עמד בקצב דרישת המים של קומה שלוש [שיושבים בה כעשרים אנשים]. למחרת, המכשיר כבר לא היה שם.

הזווית הכללית והכלכלית: ה- AquaMaker קיבל את אישור ה- FDA, מנהל המזון והתרופות האמריקאי ואת אישור המכון הישראלי לתקנים. הוא מייצר בתנאים אופטימלים 20 ליטר מים ביום, שזה בערך מיכל נביעות/מי-עדן סטנדרטי, אבל הניסיון מוכיח שנתונים לחוד ומציאות לחוד. מחירו של מעיין האוויר הוא 5950 שקל לשנה ויש עוד תשלום סמלי להחלפת מסנן פעם בשנה.

הזווית הירוקה: [הלו לשם כך התכנסו כאן, לא?] אז ביחס לברי מים אחרים, הגאון הזה לא מצריך שימוש במכלי פלסטיק וגם חוסך את הנסיעה והזיהום של משאיות החלוקה. אבל ברמה יותר כללית, ה- AquaMaker שומר על מקורות המים! בארץ כמו ישראל זה באמת נחמד לחוס על הכנרת ועל מי התהום המעוטים אבל הפוטנציאל גדול הרבה יותר. לא חסרים מקומות בעולם שבהם הנגישות למים היא בעיה קיומית ואף מקור למלחמות. לפי נתוני האו"ם למיליארד אנשים יש בעיית נגישות למי שתייה. לו האו"ם היה ממפה את המקומות שבהם יש מחסור במים מחד אך הלחות מספיק גבוהה לפעולת המכשיר מאידך, ואז מחליט לרכוש מספר מכשירים כאלה לכל כפר – האם לא היינו חיים בעולם טוב יותר? עצם העובדה שהטכנולוגיה להפקת מים מהאוויר קיימת היא עובדה מעודדת, ויתכן והטכנולוגיה תמשיך ותשתפר בעתיד. הלוואי.