6 בינו׳ 2008

תיירות אקולוגית - חלק שלישי


תיירות אלטרנטיבית


בניגוד לתיירות ההמון שהוצגה בפוסט הקודם עומדת התיירות האלטרנטיבית, אשר, כפי ששמה מעיד, צמחה כתגובת נגד לתיירות ההמונים. צמיחת התיירות האלטרנטיבית דומה להיווצרות התנועה האקולוגית בעולם. אחרי 300 שנים כמעט של היאחזות בטכנולוגיה כעתיד האדם ובחזקת יכולת כל, אחרי מאות שנים של אידיאולוגיה של הפניית עורף לטבע וכיבושו לצרכי האדם, החלה צומחת תנועה שהצביעה על הנזקים שהטכנולוגיה מביאה עמה, וקראה לפיתוח מתון יותר. אותה תנועה הביאה לעולם את הפרדיגמה הירוקה והמפלגות הירוקות. באותו אופן, אך בתהליך מזורז, התיירות האלטרנטיבית צמחה כתגובת נגד לתיירות ההמונים.

ישנו קושי להגדיר את התיירות האלטרנטיבית. הסיבה לכך היא שהתיירות האלטרנטיבית היא מגוונת באופיה ולה פנים רבות. משום שכך ישנם מושגים חלופיים רבים שיכולים להיכלל תחת ההגדרה של תיירות אלטרנטיבית: תיירות חדשה, תיירות ירוקה, תיירות אקולוגית (Ecotourism), תיירות סוציו-תרבותית (Socio-culturaltourism), ותיירות בת-קיימא (Sustainable tourism). גיליון 193 של 'מסע אחר' הוקדש לתיירות אקולוגית. במאמר המרכזי, 'על קצות האצבעות', הועלתה הנקודה המרכזית: מדינות עולם שלישי רבות מבינות היום שמוטב להן לשמור על היער מאשר לכרות את עציו להסקה או להרוג את בעלי-החיים למטרות מסחר. קוסטה-ריקה היא מקרה מובהק כזה. במסגרת המאמר הועלו הגדרות שונות לתיירות אקולוגית; האגודה הבינלאומית לתיירות אקולוגית [TIES] מגדירה כך: "תיירות אחראית באזורים טבעיים, השומרת על הסביבה ומשפרת [הדגשה שלי] את רווחת התושבים המקומיים". לארגון לתיירות אקולוגית באוסטרליה יש הגדרה אחרת מעט: "תיירות בת-קיימא המתמקדת בחוויית מפגש עם אזורים טבעיים באופן המטפח הבנה, הערכה ושימור של סביבה ותרבות". האיגוד העולמי לשימור [IUCN] מגדיר "תיור וביקור אחראי מבחינה סביבתית באזורים טבעיים בלתי מופרים יחסית, כדי ליהנות מהטבע ולהעריך אותו [וכל מרכיב תרבותי, היסטורי או עכשווי, המתלווה אליו], באופן המקדם שימור, ממזער השפעה שלילית של מבקרים ויוצר הזדמנויות למעורבות פעילה של התושבים המקומיים שיש בצדה תגמול כלכלי-חברתי". מעניין שבכל שלוש ההגדרות יש התייחסות לנוף ולנוף-אנושי בכפיפה אחת, כיאה לחשיבה האקולוגית שקושרת בין עוולות סביבתיות ועוולות חברתיות.

המספרים שמוצגים במאמר מדברים על כך שכיום 20% מנתח התיירות העולמית הם תיירות אקולוגית ושזהו ענף שצומח בקצב של 30% בשנה. או: מתוך 800 מיליון תיירים בעולם, 160 מיליון משתתפים בפעילות המוגדרת אקולוגית.

אם נחפש את המאפיינים והפרקטיקות של התיירות האלטרנטיבית, נוכל לומר, ככלל אצבע, שהתיירות האלטרנטיבית עושה כל מה שתיירות ההמונים עושה, רק להפך. התיור האלטרנטיבי הוא תיור ארוך-שהות ולא עונתי. התייר האלטרנטיבי יעדיף לטייל לבד או בקבוצות קטנות, ולעולם לא בקבוצות מאורגנות. הוא יחפש יעדים מיוחדים בעת הטיול, כאלה שנמצאים בפריפריה הרחוקה ואינם פופולאריים, אתרים שטרם עברו "מתיחת פנים" תיירותית כך שיתאימו לצרכים המערביים, או בקיצור אתרים אותנטיים. התיירות האלטרנטיבית מבוססת בד"כ כלל על תשתיות מקומיות קיימות; התחבורה היא התחבורה בה המקומיים משתמשים, חדרי האירוח נמצאים בתוך הבתים בכפרים או בערים, או לכל הפחות נבנים מחומרים מקומיים סטנדרטיים. בהתאמה, הרווח הכלכלי מהתיירות האלטרנטיבית הוא של אנשים פרטיים בקהילה המארחת. ניתן להבין, שקונסטלציה תיירותית שכזאת, מחייבת מגע אינטנסיבי בין תיירים ומקומיים, באוטובוסים וברכבות, במסעדות ובחדרי האירוח. מכאן, אין זה מפתיע שאחד האיפיונים המובהקים של תיירות אלטרנטיבית, הוא ניסיון מסוים של התייר ללמוד מספר מילים בסיסיות בשפת המארחים, דבר שנדיר מאד בקרב תיירי ההמון.

* התמונה צולמה ע"י norma87 ושוחררה תחת רישיון CC



2 comments:

קובי אמר/ה...

אהבתי מאוד את הפוסט הזה. בעיה מאוד גדולה בתיירות בעולם שלישי היא בעיית המים. בהרבה מאוד מקומות המים המקומיים מותאמים רק לכאלו שחשקה נפשם בדיזנטריה ובשאר מכאובי מעיים. דבר זה מוביל לקנייה מאסיבית של מים מינראליים; כשני בקבוקים לאדם "בכפר ציורי קטן ושקט" בסוף העולם, זה הרבה מאוד פלסטיק לא ממוחזר. בצפון הודו יש יוזמות יפות מאוד להתמודדות עם הפלסטיק הזה. ראשית, מכירה של מים מסוננים בחצי מחיר מעלות קניית מים מינראליים. גם אקולוגי וגם זול. במקביל, כבר אי אפשר להשיג שקיות פלסטיק – הם פשוט הוצאו מייצור ברוב המדינות של צפון הודו.
סוגיה עקרונית לגבי תיירות במדינות עולם שלישית נוגעת לקולוניאליזם ואדנות. כולנו שמחים לטייל במקומות "אותנטיים" ולראות את האנשים "האותנטיים" של המקום. העניין הוא, שברגע שיש מבט זר, מערבי, כבר אין שום דבר "אותנטי" שם. בניגוד למדינות העולם המפותח, שם תעשיית התיירות מתפתחת במקביל לגדילה הכלכלית והעירונית, באזורים מתויירים במדינות מתפתחות – ההתפתחות היא נפרדת. למשל, לונדון היא העיר המתויירת ביותר בעולם שמציעה לתייר אינספור אפשרויות. אבל ההתפתחות האורבנית של העיר אינה בהכרח תוצר של התיירות. לעומת זאת, רבעים שלמים בערים גדולות בהודו משנים לחלוטין את פניהם ואת תרבותם כדי להיות מושכים לקרחניסט המשתחרר מצה"ל. זה מוביל פחות למחיקת תרבות מקומית, אלא ליצירת תת-תרבות לריצוי התייר. נחמד מאוד לטייל באפריקה ולפגוש את הכושי "הפרימטיבי", כי כולנו יודעים שכל "פרימיטיבי" הוא הרבה יותר נחמד מצרפתי אנטישמי. אבל שהוא מכין סטייק – הוא צריך להיות כמו בפאריס. פשוט צריכים להיות מודעים לכך שכל טיול בעולם השלישי הוא אקט קולוניאליסטי, כי התייר הוא בעל הכסף, והמקומי – פחות, הרבה פחות.

amitai אמר/ה...

וואו, תגובה יפה וגם מפרגנת. בקשר למים, אני מכיר יוזמה דומה גם בפילפינים וזה ממש נחמד. אני חושב שהודו היא מקרה בוחן קצת קיצוני של תופעת ההשתלטות הישראלית אבל אתה ודאי צודק. זה אפילו פרנס את עבודת הד"ר של דריה מעוז על התופעה הכה מכוערת בעיני.