9 בנוב׳ 2007

מצפון תגיע הבשורה- מפעלים בתפן יחלו בחשיפת מידע סביבתי


הריבונות הישראלית, בייחוד בשל שבריריותה, מהווה את אחד העקרונות עליהם אנו מגנים כביכול בחירוף נפש. אך הלכה למעשה, ריבונותנו בתחומים רבים היא תוצר של תכתיבים חיצוניים, שההחלטות לגביהן מתקבלות הרחק מגבולותיה הריבונים [והמטושטשים] של ישראל.

הריבונות והסביבה

גם נושא ההגנה על הסביבה איננו פרי תהליך של חשיבה וערכים מקומיים, אלא תכתיב שנכפה על ישראל ותעשיותיה ממדינות שהחליטו לחזק את האחריות הסביבתית שלהן. לדידי, כפייה זו מבורכת, אולם בשל מקורותיה, היא מכוונת בראש ובראשונה כלפי חוץ ולא כלפי פנים. במילים אחרות, עיקר המאמצים ממוקד במוצרים ובשירותים המיועדים ליצוא. זאת בעוד התעשייה המקומית, לאור תחתית הבאר האפלה בה מצויים עקרונות ההגנה על הסביבה בישראל, ממשיכה ככל שהיא יכולה להשיט עלינו שלל השפעות חיצוניות, כטוב ליבה בזיהום [ראו למשל את האחריות החברתית-סביבתית הירודה של החברות שהציגו בשדרות רוטשילד בת"א במפת ההתמצאות האלטרנטיבית].

פורום תפן

אחת ההתפתחויות החיוביות, המעידות על התחלת ההפנמה של אחריות המפעלים המזהמים על האוכלוסיות הסמוכות להם, נרקמת בחודשים האחרונים באזור התעשייה תפן. מדובר בכינונו של פורום המאגד מפעלים, תושבים, ארגוני סביבה והמועצה המקומית בו אמור להתנהל דיאלוג משותף בין הצדדים בנוגע לסוגיות סביבתיות, שחלקן הניכר הוא תוצר של פעילות המפעלים באזור. באופן מבורך, גם אם לא מפתיע, המפעלים הראשונים שהרימו את הכפפה, הם מפעלים גדולים, להבים טכנולוגיות וישקר, שניהם מייסודו של ורטהיימר. מדוע לא מפתיע? לא מכיוון שהם אינם מזהמים, אלא שכמפעלים גדולים, בעלי היקף יצוא גדול, ורטהיימר ושות' יודעים כי בשווקים רבים בעולם התנהגות סביבתית כבר מתרגמת לדיווידנדים. השתתפות בפורום מעין זה מראה לא רק על "הצהרות ירוקות", אלא על הזדמנויות ל"מעשים ירוקים".

עוד בטרם התכנסותו הראשונה של הפורום, הצוות המוביל הצליח לקבל את הסכמת המפעלים לחשיפת מידע סביבתי שלהם לציבור. להבנתי, מדובר בהישג אדיר, בו החברה האזרחית מצליחה להגיע להישגים שהמשרד להגנת הסביבה אינו עומד בהם, כמתחייב מתקנות חוק חופש המידע הסביבתי. באופן אירוני, אך וודאי לא מקרי, הן מאחורי קידום חוק חופש המידע הסביבתי, והן מאחורי הפורום בתפן עומדת עמותת אזרחים למען הסביבה בגליל.

הידד לכפייה

צפריר רינת, במכתב פתוח ל- OECD, מבקש בנימוס שהכפייה תמשיך. לדעתו, ולדעת רבים שאני מצטרפת אליה, כפייה חיצונית הנה כלי אפקטיבי לקידום ההגנה הסביבתית בישראל. הפרלמנט שלנו ממשיך להקצות עבור המטרה הבוערת הזו משאבים זעומים? יתכבדו המדינות המתועשות ו"ישכנעו" אותנו מדוע אין לנו אלא להפסיק רק להצהיר ולהתחיל לעשות.

שקיפות מידע סביבתי מהווה את אחד הצעדים למען שמירה על הסביבה, אולם גם על האקלים החברתי-ערכי בישראל לעבור שינויים משמעותיים שיתרגמו לריבונות צרכנית שתפגע למזהמים בכיס.

* התמונה צולמה ע"י Tzafrir R ושוחררה תחת רישיון CC


10 תגובות:

Amitai אמר/ה...

הוי סטף היקר. עזב את הפוליטקיה המזוהמת ומאז הוא עושה כל מה שהממשלה לא עושה. דואג לתעשייה, לכלכלה הישראלית, לפריפריה ועכשיו גם לסביבה. איש יקר יקר.
שיתוף הפעולה הזה בין העמותה ששרון ציינה ובן הקהילה העסקית הוא
עוד דוגמה לקריסת הריבון הרשמי בישראל וכניסה של גורמים אחרים לוואקום שנוצר.

שרון אמר/ה...

דווקא במקרה הזה לא צריך לדעתי למהר ולספוק ידיים. זאת מכיוון שחלק מההיגיון העומד מאחורי הדיווח העצמי של מפעלים, כמו זה שבתפן, הוא שהמזהמים יודעים הכי טוב כיצד הם מזהמים. לכן, שיתופם בתהליך הוא בעל ערך. כמובן שאין בכל שום ביטול של חובתה של המדינה לפקח, לאכוף ולחשוף מידע לשימוש הציבור.

אלון אמר/ה...

שרון פוסט מעולה. אני כמו אמיתי חושב שסטף ורטהיימר, מעבר לראייתו הכלכלית, הוא בן אדם מאוד מיוחד וצנוע. לצערנו כיום אין זה מובן מאליו לעומד בראש מפעל גדול, עם הרבה עובדים, לחשוב בצורה סביבתית. זה כמובן נובע מהתנהלות הריבון

שרון אמר/ה...

אלון
ראשית, תודה על המחמאות
שנית, אינני חלילה רוצה להוציא את דיבתו של וורטהיימר, אבל דומני כי החחלטה בכיוון הזה היא לא כ"כ מאהבת מרדכי, כלומר, ההגנה על הסביבה, אלא משנאת המן, כלומר, הרצון לייצר דימוי סביבתי יותר למפעלים הלא בהכרח ידידותיים לסביבה שבבעלותו. וזאת מתוך ראייה כלכלית מפוקחת שהיא תוצאה של מגמות שלא יוצרו בתוך גבולותיה של ישראל, ולמעשה עדיין אינן דעה נפוצה בקרב הציבור והכלכלה הישראלית.

אנונימי אמר/ה...

לי לא אכפת אם קוראים לזה טרנד, או שהמפעל עושה את זה בשביל לרצות את הארגונים הירוקים או בשביל התדמית שלו ויחסי הציבור או אם פוליטיקאים רוכבים על הגל רק בגלל פופולאריות, העיקר הוא שעושים משהו בכיווו הנכון, אפילו צעד קטן.
אלעד

שרון אמר/ה...

אלעד
אני מתפתה להסכים איתך, אך אני מאמינה כי זו רק תחילת הדרך ויש עוד הרבה דברים לעשות. אבל כן, מבחינתי יש פה מספר נקורות אור שניתן לשמוח עליהן.

אנונימי אמר/ה...

המון שגיאות כתיב, לו רק הייתם מנמיכים קצת את השפה ומפחיתים את שגיאות הכתיב, הייתם יוצאים פחות יומרניים.

שרון אמר/ה...

אנונימי יקר,
לצד יתרונות רבים שמציע המדיום של בלוג, מצויים מספר חסרונות, בראשם, העדר עריכה. אתה יותר ממוזמן לתרום תיקונים, הערות והארות.
מלבד זאת, אני מתעקשת לא לראות בעברית כתובה ]להבדיל ממדוברת] יומרנות. ובנוסף, למרות שמנימת כתיבתך עולה חוסר סיפוק מסוים שאני מנחשת שמכוון לכיוונים השליליים של היומרנות, הרי שיומרנות כשלעצמה אינה תמיד שלילית.

Kobi Ben-Meir אמר/ה...

שלום שרון
יש לי שאלה כללית לגבי חשיפה של מידע סביבתי. אני אקדים ואומר שלא מדובר בהתרסה, אלא באמת בשאלה כנה שנובעת מבורות. בלונדי ואמיתי יכולים לומר לך כמה אני בור בנושא.
עד כמה שאני התרשמתי, מנגנוני האכיפה של העבירות הסביבתיות הם חסרי שיניים לחלוטין. נראה שפעם בשנתיים איזה מפעל שמגלגל מיליונים נקנס בשני שקלים בגלל עבירה שהוא ביצע לפני שש שנים. אז מה התועלת בחשיפה של מידע כזה, שאין דרך יעילה לעשות בו שימוש? האם לא כדאי במקום זה לשים דגש על נתינת סמכויות רחבות יותר למנגנוני האכיפה הסביבתיים (הדבר המגוחך הזה שנקרא המשטרה הירוקה למשל)? או עוד יותר מזה - חקיקה ממשית בנושא בכנסת?
קובי, אחד שלא יודע

שרון אמר/ה...

קובי,
אני מתנצלת על הזמן הרב שלקח לי להשיב.. אתה יודע, החיים וגו'.
בכל מקרה, על רגל אחת, השקיפות בדיווח העצמי של המפעלים אמורה להעלות את המודעות והאכפתיות הציבורית בנושא. אולם כמו שאתה מציע, הדעה הרווחת כיום בפי רבים היא כי מהלכי הדיווח הוולנטרי אמורים להיות שזורים יחד עם הגברת האכיפה על המפעלים. לכך יש דוגמאות בכמה מדינות שיש לנו דבר או שניים ללמוד מהן, כדנמרק ונורבגיה למשל.