זהו יום המלכה

יום המלכה הוא יום שנחגג בהולנד כל שנה ב- 30 לאפריל. במקור היום מציין את יום הולדתה של מלכת הולנד [לא הנוכחית אלא הקודמת, שכבר מתה], אך כבר שנים עיקר העניין ביום הוא ה- vrijmarkt, יום השוק החופשי של הולנד. וכשאנחנו אומרים שוק חופשי אנחנו לא מתכוונים לקפיטליזם, הפרטה, יד נעלמה וגו', אלא למסיבת היד-השנייה הגדולה בעולם.

מי שמזדמן באותו יום לאמסטרדם, או לכל עיר אחרת בהולנד, צפוי למצוא את הרחובות עמוסים עד מאד באנשים שמורדים את מרכולתם מהבתים ומוכרים אותם ברחוב, על המדרכות, או ממש על הכביש ברחובות שנסגרים לתנועת כלי-רכב. גם גני ופארקי הולנד עמוסים מוכרים וקונים: וונדל-פארק למשל, הגן הגדול ביותר באמסטרדם, שמור באופן מסורתי לדוכני ילדים.

ובחגיגה כמו בחגיגה הכל הולך: חלק פורסים שטיח, חלק מקימים באסטה, חלק מוכרים מתוך מכוניות. ילדים מוכרים צעצועים, זקנות מוכרת פורצלנים, צעירים מוכרים ספרים ודיסקים ובגדים יש בלי סוף. אפשר למצוא ג'אנק ראוי לשמו כמו כוסות עם אוזן שבורה אבל גם מציאות אמיתיות וענתיקות בעלות ערך. כולם גם מוכרים אחד לשני בירה, בשביל המצברוח, וכולם גם לובשים כתום, קטע הולנדי כזה. וכמו בכל פסטיבל יש פעילויות, מוזיקה חינם, הופעות ואומנות רחוב.

המחירים ביום המלכה הם מחירים נמוכים לרוב מלכתחילה ופתוחים להתמקחות. לאורך היום המחירים יורדים עוד ועוד ובסוף היום, חלק מהמוכרים אף נוהגים להשאיר את מה שלא נמכר מונח ברחוב, חינם לאספנים/קמצנים/נזקקים.

והכל גם חוקי, כי ממשלת הולנד הכריזה על כל המכירות ביום המלכה כפטורות ממס. לא עניין של מה בכך בהתחשב בעובדה שהיקף הסחר המוערך ביום הוא 200 מיליון יורו !! זאת על-פי חישוב של הכנסה ממוצעת למוכר של 111 יורו כפול 1.8 מיליון מוכרים.

גם בתרבויות אחרות יש חיבה למכירות יד-שנייה. האמריקאים נוהגים בגארז'-סייל בחצר ביתם וברחבי הממלכה הבריטית נהוגים גם פסטיבלי מכירות שכאלה, מבוססי מה-שנכנס-במכונית. ויש אפילו איזשהו מודל ישראלי: קוראים לזה שיק-שוק והוא התרחש בפרדס-חנה ביום השישי האחרון בכל חודש. בתור מבקר די קבוע אני יכול לספר שזה אירוע מקסים ונעים, הרחק הרחק מחוויית הקניות הרגילה. נחמד לראות ילדים מוכרים את תוצרת ידם, ליד משפחה שמכינה ומוכרת קוסקוס [טבעוני, אלא מה?] ובאמצע צעירים מנסים וגם מצליחים למסור גורי כלבים שזה עתה נולדו. לפעמים בא גם האיש הזה שמחלק עוגיות בחינם, למה לא. אבל בישראל כמו בישראל, גם לשיק-שוק קשיים משלו [קוראים להם משטרה], ולמיטב ידעתי כבר חודשים שהוא לא מתקיים. חשוב גם לציין שבאותו יום שישי מתקיים כל חודש בירושלים במקום שנקרא חצר סרגיי השוק חופשישי, שהוא מיני-שוק שהכל בו מוצע בחינם.

ואת כל זה אנחנו מספרים למה? כי אין דבר יותר אקולוגי מקניות יד-שנייה. מצד אחד אנחנו משקיטים קצת את מפלצת הצרכנות שבנו, מצד שני אנחנו חוסכים לעולם את פגעי הצרכנות: ייצור האינסופי, תיעוש, זיהום, רעש, פסולת, פרסומות וניצול עובדים. כשקונים יד-שנייה ההכנסות הולכות לא לגופים מסחריים אימתניים אלא לאנשים רגילים כמונו, שאולי גם זקוקים לכסף. והכל קורה באופן ישיר ולא מתווך: בלי בנקים, בלי צ'קים, בלי חברות אשראי.

אבל יש בזה יותר מסתם סחר הוגן וישיר, יש בזה משהו שקשור למקום יותר עמוק, משהו של יחסי אנוש לא מסחריים, משהו של קהילתיות, משהו שמרגיש כמו כפר קטן, כמו 'היום יריד בכפר' או 'הקרקס הגיע העירה'. הרי מתי עוד אפשר לחוש במציאות הקשה שלנו אווירה כזאת של סולידאריות, חיבה וסובלנות עם קורטוב של הומור? אולי רק כשיורד שלג בירושלים וכולם יוצאים למלחמת שלג. מלחמה בלי הרוגים.

ווסאבי לא רק מתבכיינים אלא זורקים כאן כפפה, למישהו, אולי עיריית תל-אביב, אולי איזה פורטל אינטרנט, אולי משרד התרבות, מישהו שיכריז על יום כזה גם כאן. יום-המלכה ברחובות המדינה, כי אפשר לחיות בלי הקניון.

* התמונה צולמה ע"י Dirk van der Made ושוחררה תחת רישיון CC.