16 באוק׳ 2007

אמריקה קרובה? מידע סביבתי בארצות הברית


ארצות הברית היא אחת מהמזהמות הגדולות ביותר [לצד, מדינות כסין, רוסיה, הודו, יפן, גרמניה ודרום קוריאה]. יחד עם זאת, החל מסוף שנות ה- 80 של המאה שעברה, המשרד להגנת הסביבה האמריקני [EPA] מפעיל את ה- TRI, Toxics Release Inventory.

איך עושים את זה באמריקה?

ה- TRI הנו רשומות מידע סביבתי במסגרתן מפעלים הפולטים מזהמים שונים לסביבה מדווחים על פליטותיהם. פרסומים אלו נגישים לציבור באתר האינטרנט של המשרד להגנת הסביבה האמריקני חינם אין כסף.

המצדדים טוענים כי עצם הדיווח והפרסום של הפליטות גורם למפעלים להיות מודעים יותר סביבתית ולנסות ולהפחית את פליטותיהם. לעומתם, המתנגדים טוענים כי מדובר בעיקר במס שפתיים, שמאפשר במידה רבה את המשך התנהגותם המזהמת של המפעלים וההשפעות החיצוניות נותרות להיות נטל על כתפי החברה.

כאמור, ה- TRI פועל מזה שני עשורים ובאופן טבעי, במהלך השנים נערכו בו מיני שינויים. למשל, הוא תורגם זה מכבר לספרדית, ואילו לאחרונה אף לסינית [השפות השכיחות ביותר בארה"ב אחרי אנגלית, בהתאמה].

רוחות [רעות] של שינוי

בדצמבר 2006, ה- EPA העלה את דרישות הסף של הדיווח ל- TRI, התוצאה היא כי חלק מהמפעלים שבעבר חלה עליהם חובת דיווח ציבורי על פליטותיהם, כעת פטורים מכך. בשימוע שנערך בתחילת אוקטובר בוועדת האנרגיה והמסחר נידונה הסוגיה. נציג של Government Accountability Office הביע ביקורת על הצעד שנקטה ה- EPA ואף הראה [ע"י שימוש באפליקציה מסוימת של תוכנת google earth] סמיכות גיאוגרפית גבוהה בין מפעלים שתחת התקנות החדשות לא הולכים לדווח לבין בתי מגורים של קהילות מוחלשות.

באופן לא מפתיע במיוחד, לא כולם חושבים שהשינוי בסף הדיווח הוא רעיון רע. למשל, עסקים קטנים שמחו כי "עול הדיווח" יורד מכתפיהם תחת התקנה החדשה. בדומה, נציג ה- EPA טען [בתמימות רבה מידי, יש יגידו] שהעלאת רף הדיווח דווקא ידרבן מפעלים לשמור על רמת זיהום נמוכה, כך שיוכלו להיות פטורים מדיווח. הוא כמובן בחר להתעלם מהמפעלים אשר מזהמים לא מעט, ועד לא מזמן נחשבו לחייבים בדיווח, וכיום, בהינף החלטה בודדת, נחשבים "לירוקים דיים", בעוד שבמציאות הם לא נקפו אצבע כדי לטייב את תהליכי הייצור שלהם מבחינה סביבתית.

הזווית הישראלית או מה לא עושים אצלנו

בישראל אנחנו נמצאים עוד בשלבים ראשוניים ביותר של דיווח ושקיפות של מזהמים וחשיפת ההשפעות החיצוניות השליליות שלהם על הבריאות שלנו. המשרד להגנת הסביבה אינו מפעיל נכון להיום אתר שכזה, אלא מסתפק בכמה מאות בודדות של בדיקות פתע במפעלים מידי שנה.

גרוע מזאת, וכפי שהצביע על כך איתמר כהן, גם לאחר מציאת החריגה בפליטות, לא נעשים צעדים משמעותיים על מנת לגרום למזהם לשלם. הטרנד האמריקאי האחרון מבשר רעות עבורנו, נקווה כי אם לכתו של הבוש, מגמת הדיווח והגישה הסביבתית ישתפרו פלאים.


* התמונה צולמה ע"י pingnews.com ושוחררה תחת רישיון CC


3 תגובות:

Itamar Cohen אמר/ה...

תודה על האזכור.
מפעלים שנבדקים בבדיקות הפתע נבדקים כמה פעמים במהלך השנה. כך יוצא שבפועל, אע"פ שיש מאות בדיקות, בפועל נבדקים רק כמה עשרות מפעלים. ב-2006, למשל, בוצעו 334 בדיקות, אך מס' המפעלים היה רק 48 (ע"פ אתר המשרד להגנת הסביבה).
יתר על כן, ההגדרה של המשרד להגנת הסביבה ל"מפעלים" היא מאוד רחבה, והיא כוללת בפועל גם בתי-חולים, מאפיות וכו'.

אנונימי אמר/ה...

איתמר,
תודות על תוספת המידע, הן בנוגע למספר המפעלים והן לגבי ההגדרה הרחבה של מפעל.
האם אתה יודע מדוע ואיך נבחרים המפעלים הנדגמים? באקראי? עפ"י גודל? קריטריונים נוספים?

יוסי אבו אמר/ה...

אכן יש צורך בחקיקה בסגנון של הpolluter pays principle. למרות שבשנים האחרונות ארה"ב קצת התרחקה ממעורבות בנושאים אקולוגיים (לדוגמא היציאה מהסכם פריז וההתכחשות לשינוי האקלים מצד טראמפ).