בעודי מביטה בחיוך מסויג לעבר אופק פוסטים של המידע הסביבתי, הבנתי כי לא תהיה לי ברירה אלא לעצור את הסוסים. לחדול מכל ההוייסה והדיו הזה, לעצור ולהסביר את סוגיית 'כשאת אומרת מידע סביבתי, למה את מתכוונת'.
סוגים שונים של מידע סביבתי
הצדיק הנסתר שגרם לי להגיע לתובנה זו הוא עידן דורפמן אשר היה נדיב דיו להגיב לפוסט מידע סביבתי [מן המעט] שקיים בישראל. עידן הפנה את תשומת לבנו לירוק ברשת, מגזין האינטרנט [המשובח] של מגמה ירוקה. המגזין עצמו, כאמור, מצוין ומספק שלל ידיעות בענייני דיומא ברת קיימא. יש בדעתי להביא ידיעות דומות בהמשך, אף על פי שלרוב הן יגיעו מעבר לים, מכל מיני אתרים עלומים יותר ופחות, שעיניו של המשוטט הישראלי [הנפוץ] ברשת אינן מרחיקות עד אליהם בדרך כלל.
אולם חלק ניכר מהמידע הסביבתי אותו אביא בעתיד ואליו גם התייחסתי בפוסט הקודם הנו מידע סביבתי "נע" או "גולמי" אם תרצו, כלומר, לא מאובד יותר באופיו. המידע הסביבתי "הגולמי", מקובץ ומאוכסן ברשומות מידע סביבתי וידוע יותר בשמו הלועזי: Pollutant Release and Transfer Registers [או בקצרה PRTR, ד"ר דורית קרת הגתה את שמו העברי הנ"ל].
רשומות המידע הסביבתי מכילות בדרך כלל מסדי נתונים של פליטות שונות לאוויר, לים וליבשה של מפעלים. רשומות אלו מאפשרות הבנה עמוקה יותר של מצב הסביבה המסוימת [ברובן, הרזולוציה גבוהה ומאפשרת רמות דיוק לא רעות כלל עד לרמת המפעל המזהם]. מאידך, בדומה לדברים עמוקים ומורכבים אחרים, גם כאן, פעמים רבות כדי להבין את משמעות הנתונים והשפעותיהם, יש צורך במומחים. במקרים רבים בעולם, המומחים מגיעים מקרב ארגוני החברה האזרחית [NGOs]. בה בעת, במקומות שונים בעולם נעשים ניסיונות להנגיש את המידע גם להדיוטות כמונו באמצעות דרכים ופרמטרים שונים.
בישראל כאמור, אין עדיין מסד שכזה, אלא אנחנו מדברים כיום עדיין רק על פליטות לאוויר, שגם הן אינן דיווח של מפעלים, אלא דיווח שמקורו בתחנות ניטור אוויר, המספקות מידע בנוגע לאיכות האוויר באופן כללי ולא למקורות הזיהום.
חוק המידע הסביבתי בישראל
הזכות לקבלת מידע מעוגנת בחוק חופש המידע (1998), אולם חוק זה מוגבל למידע המצוי בידי רשויות ציבוריות בלבד (ולא של מפעלים פרטיים, אלא אם הרשות חייבה אותם למסור אותו לידיה). בשנת 2005, בעקבות פעילות של "אזרחים למען הסביבה בגליל" בשיתוף הקליניקה לצדק סביבתי בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, ארגון חיים וסביבה וח"כ לאה נס, נכנס לתוקפו תיקון [6א(ג)] לחוק חופש המידע, שעיקרו חובה מיוחדת למסירת מידע סביבתי שיש בידי כל רשות ציבורית, מיוזמתה וחינם אין כסף, באתר האינטרנט שלה (או במקום חלופי במידה ואין ברשותה אתר אינטרנט). כך, בשונה מסוגי מידע אחרים שעל האזרח לבקש, במקרה של המידע הסביבתי, אחריות פרסום המידע מוטלת לפתחה של הרשות.
אולם בצורה מרגיזה ואופיינית, עד עצם היום הזה, טרם תוקנו התקנות הנגזרות מהתיקון, שאמורות להיות "הרגליים האופרטיביות" של החוק ועמותת אזרחים למען הסביבה בגליל אף הגישו בג"ץ בנושא. מיותר לומר, כי המשרד להגנת הסביבה מתנהל בעצלתיים ושחרור המידע הסביבתי הקיים ברשותו מתרחש באיטיות רבה ולרוב לאור לחצים שמפעילים ארגונים ירוקים שונים (כזה הוא המקרה של פרסום ההיתרים להזרמת שפכי מפעלים לים למשל). הסיבה הרשמית להתנהלות האיטית היא באופן לא מפתיע, העדר תקציב.
לסיום סיומת
אם כן, אנחנו יכולים להבחין כאן בין שני סוגי מידע סביבתי: זה המציע נתונים "גולמיים" על מצב הסביבה [לרוב במסגרת PRTR] וזה המתאר מצבים ובעיות סביבתיות [באמצעי המדיה השונים] הן כתוצאה מבעיות המבליחות בחיי היומיום שלנו והן כתוצאה ממחקרים בנושא. בישראל כאמור, כמעט ואין מידע סביבתי "גולמי" שמקורו במזהמים עצמם [מפעלים, צה"ל וכיו"ב] אולם האופטימיים בינינו אולי יאמרו כי בשנים הקרובות זה ישתנה לטובה.
בכל מקרה, אני אעשה מאמצים די כנים להביא לכאן מכל וכל סוגי המידע. כעת, אפשר להמשיך לדהור עם הסוסים.
* מקור התמונה: fata-morgana05's בפליקר.
* פורסם לראשונה ב: 25.9.2007
6 תגובות:
תודה על ההיענות.
גם כשכבר יש מידע (באתר המשרד להגנת הסביבה מתפרסמת מדי שנה רשימת המפעלים שחרגו מתקן זיהום האוויר בבדיקות פתע בארובותיהם), אין דרך מעשית לדעת נגד איזה מפעלים הוגש כתב אישום, ואם לא הוגש כתב אישום – מדוע. זה בעצם, הנושא של המאבק הנוכחי שלנו.
כל זה מפורט גם תחת "בקשה לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה כאן:
http://www.comnet.technion.ac.il/~ofanan/society/Updates.htm
איתמר, לאור העיכוב בהתקנת התקנות של תיקון לחוק חופש המידע, אולי ניתן להכליל את חובת הפרסום של האישומים שהוגשו נגד המפעלים? האם אתה יודע אם זה עלה על הפרק?
שרון, הנקודה היא שהמידע הגולמי הוא לכל היותר מעניין כמות של כמה עשרות- כמה מאות חוקרים, בעוד המידע המעובד יכול לעניין מילוני אנשים
גם המידע הגולמי שמתפרסם הוא "תת רמה" - מה עוזר לי לדעת מה מדד זיהום האוויר בחיפה? זה לא אומר איזה מזהמים - וזה גם לא עוזר ברמה הפרקטית - אני לא מכיר מישהו שיכול לעצור את הנשימה שלו ליותר מכמה דקות.
את מבלבלת בין מידע סביבתי לבין מידע על זיהום - זה לא אותו דבר. מידע סביבתי גולמי הוא גם לדוגמה נתונים על צריכה ועל גידול אוכולוסין ועל תחלואה במחלות סביבתיות
מידע על סביבה זם גם הכחדה של מינים וגם נזק פיסי שנגרם לדוגמה על ידי קיטוע באמצעות כבישים. זיהום לא נגרם רק במפעלים מזהמים - אלא גם בבתים פרטיים
אם כל המפעלים המזהמים יעברו לח"ול לדוגמה המדדים שלך יראו שהכל דבש, כשבפועל רק הרחקנו את הבעיה
מידע גולמי הוא גם לאו דווקא מידע פיזי- הוא גם מידע אל המידע שאנחנו לא מקבלים - לדוגמה איזה מזהמים במפרץ חיפה המשרד לאיכות הסביבה לא מנטר. או אילו סכומים עברו ואיפה בין האחים עופר לבין פקידים שאמורים היו לייצג את טובת הציבור כמ החשב הכללי ניר גלעד
דרור,
"המידע הגולמי" עשוי לעניין לא רק חוקרים, אלא גם קבוצות כגון ארגונים סביבתיים, עיתונאים ומשקיעים ובמקרים מסוימים גם אזרחים מהשורה. היכולות של חלק מן הקבוצות הללו להנגיש את המידע לציבור הרחב הן לא מבוטלות.
אני בהחלט פתוחה להצעות ותיקונים למינוח מדויק יותר לגבי מה שכינתי כמידע סביבתי גולמי. אתה צודק כי מקורות הזיהומים הסביבתיים אינם מתמצים רק בתעשייה ולשוק הפרטי יש מקום של "כבוד" שם. אולם, כשמנסים לחשוב על כך אופרטיבית, לשינויי התנהגות בשוק משקי הבית אנו צריכים חקיקה מסוג אחד ואילו "לטיפול" במפעלים אנו צריכים חקיקה מסוג אחר. זאת ועוד, הזיהום שגורמים לו המפעלים מזיק לרבים ומיטיב עם מעטים וזהו פער מידתי שלא קיים בקרב המשקים הפרטיים ועל כן ההתייחסות הציבורית למקרים המובחנים צריכה להיות שונה לתפיסתי.
המידע הקיים כיום אינו מספק וכמו שציינתי הוא תוצאה של מאמצים מסוימים מאוד של המדינה ולא נתמך כלל על דיווח מהמפעלים המזהמים. לגבי דוגמאות מה ניתן לעשות איתו: אחת מהאפשרויות שניתן לעשות איתו היא להחליט האם אתה רוצה לחיות במקום מזוהם, אפשרות אחרת היא האם אתה רוצה לצאת לרוץ באותו יום וכיו"ב.
לגבי אופיו של המידע הסביבתי בכלל, אני בהחלט מסכימה איתך שהוא כולל לא רק פליטות של מזהמים ממפעלים, אולם בסוף תגובתך אתה מבלבל בין כמה דברים: מידע על מה אנחנו לא מקבלים מידע הוא לא מוחשי (פיזי לדבריך) כמו מידע שאנו לא מקבלים, מכיוון שזה אופיו של מידע, הוא רק "מספר" על דברים מוחשיים. אני בהחלט מסכימה איתך כי לעיתים הידיעה מה אנו לא יודעים היא חשובה ביותר. בייחוד בתחום מורכב כמו הסביבה, בו הידיעה שאנו לא יודעים תופסת בשנים האחרונות תאוצה [ראה עקרון ההזהרות].
וחוץ מזה, להבא, אשמח אם תוכל להגיב בנימה יותר פייסנית ומחויכת :) חג שמח.
שרון, לשאלתך,
לטעון שחוק חופש המידע הסביבתי דורש גם מידע בשאלה האם הוגש כתב אישום נגד כל מפעל מזהם זו פרשנות מרחיבה, שמהמשרד להגנת הסביבה בוודאי ינסה להתנער ממנה.
כפי שאת יודעת אני פועל במרץ בעניין זה, ואעדכן כשיהיו התפתחויות...
תודה, ויישר כוח.
איתמר,
מי כמוך יודע שצריך לכוון גבוהה, כי דרכם של מו"מים הם למצוא איזשהו פשרה כואבת באמצע...
הוסף רשומת תגובה