1 באוק׳ 2007

חוף, מתכות, כימיקלים, והמידע הסביבתי שביניהם


בקיץ הזה לא נכנסתי לים. זה לא שלא הייתי בים, הייתי, אני גרה כעשר דקות הליכה [איטית] מרצועת החוף התל אביבית שלו. זה לא בגלל שהתעצלתי לישר קו עם הדרישות המקובלות לגבי הסדרי גילוח וצחצוח וזה אפילו לא בגלל בגד הים הספורטיבי מידי והמכוער לא פחות שאני אוחזת בו. על כולם יכולתי, אבל המחשבה כי אני הולכת לרחוץ במי ביוב, מתכות כבדות ושארי כימיקלים, מנעה מבעדי.

הים מזוהם
קיץ לפני כן, זוגי דאז והים הפגינו שמירה על מרחק נגיעה, משל היה הים אישה חסודה שלצנעתה ובתוליה הוא חשש. וכך, נשלחתי להתמודד לבד עם הגלים. הוא הסביר לי שמדובר בלא פחות ממי ביוב, אבל כיצור אוהב מים ועובדות מוצקות, החלטתי בכל זאת להשאיר אותו על החוף ולצלול מתחת לגלים הגבוהים.

בתחילת הקיץ הזה, קיבלתי את העובדות המוצקות, הרעילות והמחשישות לגבי מצבו העגום של החוף בו קיץ לפני כן השתכשכתי בינות הגלים. העובדות המטרידות הללו הגיעו לידי בהתגלמות דו"ח מצב הים של עמותת צלול שם סיפרו לי כי וועדת ההיתרים של המשרד להגנת הסביבה התירה למפעלים שונים באזור ולהנהלת השפד"ן להזרים לרצועת החוף באזור מכל אשר בא ליד ויוצא מן המפעל. החל בביוב של גוש דן והשרון והמשך בשלל חומרים רעילים כגון: אמוניה, זרחן, כספית, קדמיום, כרום, ניקל, עופרת, בריום, נחושת ואבץ (ראו שם, עמודים 23-24). גם לאדם כמוני, שהטבלה המחזורית בשיעורי הכימיה בתיכון, היא לא יותר מזיכרון עמום, עבר החשק והרצון לרחוץ יחד עם החומרים הללו.

איפה אנחנו ואיפה העולם
השיקול האם להיכנס למימיו של חוף מסוים, הוא אחד ההיבטים היומיים שמידע סביבתי יכול לסייע לנו בו. היבטים אחרים עשויים להיות דיור, נופש השקעה נדל"נית וכיו"ב.
מידע סביבתי הוא תחום רחב וצומח. בעולם הרחב בייחוד במדינות האיחוד האירופי, צפון אמריקה ואוסטרליה, קיימות מערכות מידע סביבתי וותיקות ועתירות מידע הפועלות כבר מספר שנים והוותיקות שביניהן אף מספר עשורים.
שם, במקומות בהם הנורמה הציבורית של שקיפות רבה יותר, והים צלול יותר, מערכות המידע מציעות שלל אפשרויות ורזולוציה מדויקת לגבי נוכחות מזהמים (שמקורם במפעלים) בסביבה הקרובה לבית מגוריך\עבודתך\ביה"ס של ילדך\חוג המקרמה של דודתך. מערכות אלו אינן חפות מבעיות, אך דיון זה יאלץ להידחות לפעם אחרת.
בדומה לתחומים סביבתיים אחרים בישראל, גם את תחום המידע הסביבתי, אנו מזניחים בהצלחה לא מבוטלת. שקיפות בנוגע להחלטות בעניינים ציבוריים והיתרים ממשלתיים היא עדיין פריבילגיה שצריך להיאבק עבורה. אך יש כמה ארגונים שנאבקים על הזכות של כולנו לגישה למידע סביבתי ופירות מאמציהם מתחילים כעת לראות פרי. בסיזיפיות אופיינית לסוגה, אתרי המידע הסביבתי בישראל החלו להתעורר בשנה האחרונה.

ומה עוד?
בשבוע הבא אציג כאן כמה מהאתרים הישראלים ברשת בהם תוכלו למצוא מידע שכזה.
אחרי כן, האטמוספרה היא הגבול, אבל באופן כללי, הטנא אותו אביא מידי שבוע יהיה דווקא מהזירה העולמית ויכלול אנקדוטות, מיזמים וכיו"ב העוסקים במידע סביבתי.
מיותר לציין שאם אתם נתקלים באתרים\מיזמים\רעיונות בנושא מידע סביבתי בישראל ומעבר לים, אז ספרו, ספרו.

* פורסם לראשונה ב: 9.12.2007

5 תגובות:

אחיעד אמר/ה...

לפני הכל - באמת קבלו ח"ח על היוזמה של הבלוג! אני גם פעיל במאבקים סביבתיים, אבל לצערי אני לא נתקל כמעט בבלוגים שעוסקים בתחום הזה נטו. (לרוב הם מסופחים לתוך מאבקים פוליטים, ואז זה הורס את ההתמקדות בשמירת טבע וסביבה).

מצב הים היום גרוע, וגרוע לא פחות זה השיווק של השפד"ן בנוגע להזרמת שפכים ולחלופות! הייתי אצלם בסיור מלפני כשנתיים במסגרת התיכון, והם סיפרו על ההכרח בהזרמת שפכים לים, ושהפיתרון האולטימטיבי זה משרפה.
האמת, בדבר אחד יש באמת צורך לבדוק את דבריהם, כי לטענתם יש בעיה להפוך את הבוצה לקומפוסט, בגלל ריבוי החומרים הרעילים שם. עם זאת, אולי יש אפשרות לגידולים לחקלאות נוי או במטעים?

אני עושה שנת שירות בביס"ש גליל (החברה להגנת הטבע), כך שאני הולך להגיע הרבה לאזור נחל הקישון והנעמן - בתקווה שאני אצליח גם להניע משהו מבחינה חינוכית ומאבק סביבתי. (אמן)

שוב - אחלה בלוג, ואתם עושים אחלה עבודה! :)

שרון מלכי אמר/ה...

אביעד,

תודה על המחמאות, כמובן שאין לי עדיין יד ורגל בהן, אבל בטוחתני כי אמיתי ואלון שותפים לתודה...

בעניין הפוליטיזציה של הנושא הסביבתי: אין לי יומרה לייצג את חברי המלומדים, אלון ואמיתי, אולם לדעתי, מאבקים סביבתיים הם "פוליטיים" לכל דבר ועניין. יש בהם כוחות סותרים [ולא שוויוניים], אינטרסים ואידיאולוגיות.

לגבי הבוצה, מה שאתה אומר נשמע לי הגיוני [לא נשמע לי מפתה במיוחד לעשות קומפוסט ממקבץ רעלים], אבל איני מכירה את הנושא טוב דיו ועל כן מעדיפה שלא לברבר בנושא.

תבוא לבקר ותספר בהזדמנות רשמים משטח הנחלים האמורים

הזוג לשעבר אמר/ה...

שמח שנמלכת בדעתך
(גם אם רק אחרי שקראת דו"חות רלוונטיים לנושא),
ואינך טובלת עוד ברצועת החוף המזוהמת של תל-אביב.
:)
המשיכי לעדכן.

dror אמר/ה...

כל הכבוד על הבלוג


הפתרון הוא "פשוט" והוא מתואר במאמר היפה מאוד
"המהפכה התעשייתית הבאה"
שמתאר עקרונות של ייצור נקי

בעניין זה היה כנס של כימיה ירוקה לפני כחודשיים באוניברסיטת תל אביב, מעניין איך היה

הפתרון לבוצה של השופדן הו בטח לא משרפה - אז מקבלים את המתכות הרעילות באוויר (וזה גם צורך הרבה אנרגיה) וגם מקבלים דיוקסינים מפלסטיק שרוף - יופי של פתרון

הבעיה היא ערבוב של חומרים בעלי דרגות רעילות שונות במערכת הביוב- כאן יש בעיה מרכזית שהפתרונות לה הם
א. ייצור נקי יותר (כתוצאה משינוי בתמריצים הכלכליים)
ב. הפרדה בין פסולת אורגנית בטוחה לסביבה שתמש כחומר הזנה - לדוגמה פסולת מטבח ו"זבל אנושי" כמו ספרה של טליה שניידר
ובין פסולת א-אורגנית שמכילה רעלים שלא אנחנו ולא הסביבה יכולים לטפל בה - פסולת זאת צריכה להיות באחריות היצרן ולא מושכלת לסביבה כמו תפוחים או גרעיני דלעת

ככה לא נוצרת בעיה מלאכותית של הפרדת דברים שמראש לא היה צריך לערבב אותם

אבל זה ייקר את המחיר של הרבה מוצרים!- כן. אבל גם ככה אנחנו משלמים מחיר יקר על המוצרים האלה - לפחות שהמחיר ישקף את עלויות האמיתיות של המוצר - וגם יווצר תמריץ לצרכנים לא לקנות מוצרים מזהמים וליצרנים לעבור לייצור של חלופות לא מזהמות

http://ecowiki.org.il/

Itamar Cohen אמר/ה...

חברים יקרים,
יישר כוח!
רציתי להפנותכם לכתבה על האופן שבו המשרד להגנת הסביבה לא אוכף את החוק כלפי מפעלים שנתפסו מזהמים:
http://www.nrg.co.il/online/35/ART1/634/237.html
הכתבה, עם כל הקישורים למקורות ראשוניים, נמצאת גם בבלוג שלי:
http://www.ofanan.cafe.themarker.com/view.php?t=139539
בימים אלה מתנהל מאבק שהדרישות המרכזיות בו הן:
א. הגשת כתבי אישום נגד מפעלים שנמצאו חורגים מהתקן באלפי אחוזים במשך שנים, אך עד כה לא הוגשו נגדם כתבי אישום, למרות התראות חוזרות ונשנות של הארגונים הירוקים.
ב. דרישה שהמשרד להגנת הסביבה יחוייב לפרסם באתר שלו, לצד נתוני החריגות של המפעלים, גם האם הוגש כתב אישום נגד כל מפעל, ואם לא - מדוע.
אשמח אם תצרו קשר,
ofanan@yahoo.com
איתמר