בעוד שבוע בדיוק, בחלוף התאריך הסופי להגשת טפסי המכרז, יחליט מנכ"ל משרד הרווחה איזו חברת מים מינרליים היא הראויה ביותר להרוות את צימאונם של עובדי המשרד והשירותים הנלווים לו. מהם הפרמטרים על פיהם נקבע מי תהיה החברה המאושרת? האם בדק המנכ"ל את איכות המים המסופקים על ידי כל מועמדת, או שמא בדק את ערכם התזונתי? האם קרא למספר נציגים, עובד אחד מכל מחלקה, על מנת לבצע מבחן טעימה ולהחליט בצורה דמוקרטית על הזוכה?
התשובה העגומה היא, שאת איש הציבור הבכיר הזה, המרוויח לפחות פי שלושה מכל קורא ממוצע של טור זה, מעניינים בהקשר זה רק שני דברים: גובה הצעת המחיר שיקבל, וחיזיון בעבוע המים הצלולים בכדים השקופים במטבחון שבקצה המסדרון. מהעובדות שפרט ווסאבי במכתבו לשר הרווחה, אשר הועבר לטיפול מנכ"ל המשרד, בחר האחרון להתעלם. רשימת הסיבות החברתיות-סביבתיות-כלכליות, המחייבות את המנכ"ל לשנות את ייעוד המכרז, הופנתה למגרסה שליד המטבחון. אין זה אישי כמובן. משרד הרווחה הוא רק האבן הראשונה בשרשרת הדומינו של מוסדות ציבור הנדרשים על פי כל כללי האתיקה החברתית לחדול מיד מצריכת מים מינרליים.
תגובת המשרד האטומה הגיעה לידינו אך ורק לאחר שדרש בה העיתונאי אביב לביא. התשובה אינה מתייחסת לשאלות הקשות שהוצגו בפניית ווסאבי, וניכר בה שבכירי המשרד אינם מבינים את אחריותם החברתית והסביבתית כמשרד ממשלתי. את תחשיבי העלויות הם כלל לא טרחו לעשות, אך משום מה דבר אחד ברור להם: שתיית מים מסוננים יקרה יותר משתיית מים פרטיים בכדים (שאינם מים מינרליים כלל). לדוחות משרד הבריאות בדבר איכותם הטובה של מי הברז, הם אינם מאמינים. לדעתם, קיום ישיבות מחייב הגשת מים שהגיעו ליעדם במשאית. את השימוש בפילטרים הם רואים כמסורבל, למרות שהחלפת הפילטרים אחת לשנה אינה כרוכה במאמץ מיוחד. את האופציה של שתייה ללא מסננים בוודאי יפסלו על הסף. לטענתם בדבר הנחה של עד 60% שהם מקבלים על צריכת מי כדים, נתייחס בהמשך.
משרד הרווחה מפורר במו ידיו את אמון הציבור במערכת אספקת המים, עליה אחראית המדינה אשר אותה הוא מייצג. שר הרווחה ומנכ"לו צודקים בגישתם. אף צעיר זב חוטם לא יזיז את ישבנו להפגין מול חלונם והנושא יתפוגג מהכותרות במהרה. מדוע אין הם נוקטים בגישה הפוכה? המהפך במשרדם יכול להוביל את המגזר הציבורי כולו לחיסכון כספי אדיר ולצדק סביבתי נדיר. האינטרס הציבורי שוכב מול דחפורי חברות המים הפרטיות. מדוע לא יאמצו אותו לחיקם וילחשו על אוזנו שמהיום יהיה טיפה יותר טוב?
ווסאבי עשה את החישוב הפשוט, שאנו מקווים שיגיע לכל בית צורך כדים/בקבוקים בישראל. תחת הנחות מחמירות ושמרניות התקבלה העובדה הבאה - החיסכון הכספי הישיר (לא כולל החיסכון בעלויות הסביבתיות) של מעבר בית עסק כלשהו, משתיית מים בכדים לשתיית מים מסוננים מהברז, הינו כ- 500 ש"ח לעובד בשנה. במשרד הרווחה והשירותים הציבוריים מאות עובדים; במגזר הציבורי כולו עשרות אלפי עובדים. ודרך אגב, החישוב כולל את הג'סטה המפנקת של 60% הנחה על המים המינרליים. ללא ההנחה המופרכת הזו יאמיר ההפרש לכ- 700 ש"ח לעובד בשנה.
ווסאבי מתחייב במאמר זה לא להרפות מנושא המים המינרליים בפרט ומנושא הפרטת המים בכלל. כבלוג אקטיבי וחף מכל תלות חסותית, איננו מנועים מלהכריז על חברות המים המינרליים כמטרה. אנו קוראים להחרמתן ולסגירתן. פעילותנו מקבילה לפעילותם של עשרות בלוגים ואתרי אינטרנט בארץ ובעולם, שחרטו על דגלם את הבערת הנגע שנקרא מים בבקבוקי פלסטיק או בכדים. הרבה אזרחים ועסקים פרטיים נוטשים כיום את המים המבוקבקים מטעמי אחריות חברתית, סביבתית או כלכלית. המגזר הציבורי חייב לעמוד בראש התנועה הזו. נכון הוא שמצב מי השתייה בארץ אינו מזהיר. נכון גם שהצנרת העירונית אכולת קורוזיה. לכן, דווקא תפיסה סולידארית של מקורות המים כשווים לכל התושבים תביא לשיקום הבארות והחלפה הדרגתית של מערך הצנרת והחלוקה.
מן הראוי שמנכ"ל משרד הרווחה יפנים ששמו הטוב בסכנה, ושהוא חשוף לביקורת ציבורית על תפקוד לקוי. ראוי שגם יידע כי בתור פורץ דרך יזכה לפידבק החברתי החיובי.
* הרשימה פורסמה במקביל באתר nrg.
התשובה העגומה היא, שאת איש הציבור הבכיר הזה, המרוויח לפחות פי שלושה מכל קורא ממוצע של טור זה, מעניינים בהקשר זה רק שני דברים: גובה הצעת המחיר שיקבל, וחיזיון בעבוע המים הצלולים בכדים השקופים במטבחון שבקצה המסדרון. מהעובדות שפרט ווסאבי במכתבו לשר הרווחה, אשר הועבר לטיפול מנכ"ל המשרד, בחר האחרון להתעלם. רשימת הסיבות החברתיות-סביבתיות-כלכליות, המחייבות את המנכ"ל לשנות את ייעוד המכרז, הופנתה למגרסה שליד המטבחון. אין זה אישי כמובן. משרד הרווחה הוא רק האבן הראשונה בשרשרת הדומינו של מוסדות ציבור הנדרשים על פי כל כללי האתיקה החברתית לחדול מיד מצריכת מים מינרליים.
תגובת המשרד האטומה הגיעה לידינו אך ורק לאחר שדרש בה העיתונאי אביב לביא. התשובה אינה מתייחסת לשאלות הקשות שהוצגו בפניית ווסאבי, וניכר בה שבכירי המשרד אינם מבינים את אחריותם החברתית והסביבתית כמשרד ממשלתי. את תחשיבי העלויות הם כלל לא טרחו לעשות, אך משום מה דבר אחד ברור להם: שתיית מים מסוננים יקרה יותר משתיית מים פרטיים בכדים (שאינם מים מינרליים כלל). לדוחות משרד הבריאות בדבר איכותם הטובה של מי הברז, הם אינם מאמינים. לדעתם, קיום ישיבות מחייב הגשת מים שהגיעו ליעדם במשאית. את השימוש בפילטרים הם רואים כמסורבל, למרות שהחלפת הפילטרים אחת לשנה אינה כרוכה במאמץ מיוחד. את האופציה של שתייה ללא מסננים בוודאי יפסלו על הסף. לטענתם בדבר הנחה של עד 60% שהם מקבלים על צריכת מי כדים, נתייחס בהמשך.
משרד הרווחה מפורר במו ידיו את אמון הציבור במערכת אספקת המים, עליה אחראית המדינה אשר אותה הוא מייצג. שר הרווחה ומנכ"לו צודקים בגישתם. אף צעיר זב חוטם לא יזיז את ישבנו להפגין מול חלונם והנושא יתפוגג מהכותרות במהרה. מדוע אין הם נוקטים בגישה הפוכה? המהפך במשרדם יכול להוביל את המגזר הציבורי כולו לחיסכון כספי אדיר ולצדק סביבתי נדיר. האינטרס הציבורי שוכב מול דחפורי חברות המים הפרטיות. מדוע לא יאמצו אותו לחיקם וילחשו על אוזנו שמהיום יהיה טיפה יותר טוב?
ווסאבי עשה את החישוב הפשוט, שאנו מקווים שיגיע לכל בית צורך כדים/בקבוקים בישראל. תחת הנחות מחמירות ושמרניות התקבלה העובדה הבאה - החיסכון הכספי הישיר (לא כולל החיסכון בעלויות הסביבתיות) של מעבר בית עסק כלשהו, משתיית מים בכדים לשתיית מים מסוננים מהברז, הינו כ- 500 ש"ח לעובד בשנה. במשרד הרווחה והשירותים הציבוריים מאות עובדים; במגזר הציבורי כולו עשרות אלפי עובדים. ודרך אגב, החישוב כולל את הג'סטה המפנקת של 60% הנחה על המים המינרליים. ללא ההנחה המופרכת הזו יאמיר ההפרש לכ- 700 ש"ח לעובד בשנה.
ווסאבי מתחייב במאמר זה לא להרפות מנושא המים המינרליים בפרט ומנושא הפרטת המים בכלל. כבלוג אקטיבי וחף מכל תלות חסותית, איננו מנועים מלהכריז על חברות המים המינרליים כמטרה. אנו קוראים להחרמתן ולסגירתן. פעילותנו מקבילה לפעילותם של עשרות בלוגים ואתרי אינטרנט בארץ ובעולם, שחרטו על דגלם את הבערת הנגע שנקרא מים בבקבוקי פלסטיק או בכדים. הרבה אזרחים ועסקים פרטיים נוטשים כיום את המים המבוקבקים מטעמי אחריות חברתית, סביבתית או כלכלית. המגזר הציבורי חייב לעמוד בראש התנועה הזו. נכון הוא שמצב מי השתייה בארץ אינו מזהיר. נכון גם שהצנרת העירונית אכולת קורוזיה. לכן, דווקא תפיסה סולידארית של מקורות המים כשווים לכל התושבים תביא לשיקום הבארות והחלפה הדרגתית של מערך הצנרת והחלוקה.
מן הראוי שמנכ"ל משרד הרווחה יפנים ששמו הטוב בסכנה, ושהוא חשוף לביקורת ציבורית על תפקוד לקוי. ראוי שגם יידע כי בתור פורץ דרך יזכה לפידבק החברתי החיובי.
* הרשימה פורסמה במקביל באתר nrg.
4 תגובות:
יישר כח ווסאבי
אגב, הכנסת החליפה בשנה האחרונה את ספק המים לשתיה, ממי-עדן, לתמי-בר, כלומר מים מסוננים.
כל הכבוד על היוזמה והביצוע!
באופן מאוד מפתיע, החלק הכלכלי לא משפיע על הרבה אנשים להפסיק לשתות מים מינרליים.
הרי ההוצאה עצומה.
כל הכבוד על המאבק!
אין שום דבר רע בשתיית מים מהברז [יש מספיק פתרונות ומסננים, כולל בר שמתחבר ישירות לברז ומספק מים חמים וקרים]
הוסף רשומת תגובה