כנס האגודה הישראלית לאנרגיה מתחדשת, שנערך במכון ויצמן בשבוע שעבר, היה מלהיב מעט פחות מחגיגות ה- 90 לכפר תבור, בהן השתתפתי בילדותי. ההרצאות, שהיו ברובן מרתקות, לא הצליחו להסתיר את משבר ההתעניינות הפוקד את הענף שעד לא מזמן זכה לכותרות משיחיות בעיתונים. וכשתשומת הלב לאנרגיית השמש צמודה למחיר הנפט, לא פלא שהכיבוד לא היה משהו. היו נציגי אקדמיה אופטימיים, נציגי תעשייה בעלי מצגות מצונזרות עד כדי השתאות וכמה אנשים מסתודדים בחליפות שחורות ומשקפי שמש שחורים, שלא ברור לי אף פעם מה הקטע. כל כנס האנשים האלה כאילו באים להעלים מישהו. העובדה הכי מרעננת כיום בהרצאות על אנרגיה סולארית היא שאין בהתחלה את ה- 2 שקפים עם הגרפים על הפוטנציאל האדיר שלה וכו'. כל הנוגעים בדבר כבר מבינים שהאנושות תאכל את כל מה שיש לה ותפנה אליהם רק כשיהיה להם משהו משתלם להציע. גם התוכחה הסביבתית נעלמה סוף סוף והתחלפה בקונקרטיות שהולמת יותר את אנשי המדע. האיש הכי מעניין בכנס היה אותו פרופ' מהטכניון, שבמרמורו האופייני תקף את כולם כרגיל על כך שהם מתעלמים מפיתרון "ארובות השרב", אשר בראש פיתוחו הוא עמד עוד ב-1982, והאמור לתת מענה, לדבריו, על כל צרכי האנרגיה והמים של מדינת ישראל. יש משהו נהדר בלראות אדם בודד, התוקף את כל הנוכחים סביבו כצבועים. גם אם אין זה נכון כלל, זה לפחות מעיר את אלה שישנים מאחורה. איש משרד התשתיות פרט מס' סוגיות ראשונות במעלה, הקשורות ישירות למשבר האנרגיה והמים, אך אינן זוכות להתייחסות ובחינה רציניות:
- מדיניות עידוד הילודה
- אי עידוד השימוש בתחבורה ציבורית
- המשך תרבות הצריכה
- ניצול משאבים בעייתי
4 תגובות:
אז מה עם ארובות השרב? פוחדים ליישם את זה כי פחות מדי אנשים יקבלו מזה כסף?
בכל אופן, שמח שחזרתם לכתוב, ורציתי לומר שאני עדיין זוכר שלא השבתם לי לתגובה בפוסט הזה..
הסיבה לאי יישום ארובות השרב עד היום, עד כמה שאני יודע, היא חוסר היכולת לבדוק את הביצוע של המתקן ולוודא את פעולתו לפני בניית הפרוייקט עצמו. ז"א שדרושה השקעה אדירה ללא ידיעה מוחלטת לגבי ההיתכנות. אתה מוזמן לשלוח לי מייל ואני אשלח לך את המסמך המקיף שכתב פרופ' זסלבסקי מהטכניון בנושא.
לגבי הפוסט שלא נענה, הערה חמורה תשלח לאמיתי ואני מקווה שתקבל מענה.
הכנסים האלו הם הזדמנות מצויינת למקצוענים ואנשי אקדמיה ליצור שיתופי פעולה. באמצעות שיטופי הפעולה האלו נולדות טכנולוגיות בעלות פוטנציאל אדיר לשמירת הכדור.
בדרך, כדי להגיע לשם, צריך להמשיך ולעודד מדיניות ייצוא גז מבוקרת. אנו כבר יודעים שמפרויקט לוויתן אנחנו עתידים להשאר עם עודפי גז על טווח של עשרות שנים קדימה, ובכדי לנצל את המשאב היקר הזה בצורה חכמה, עלינו גם לנצלו וגם להבין איך משתמשים בו בכדי לטפס במעלה הקדמה האנרגטית בכדי לשלב גם אנרגיות מתחדשות בעתיד.
הוסף רשומת תגובה