18 בדצמ׳ 2007

חוואן ג'ינג דה וו-ראן: על זיהום הסביבה בסין

תחייתה המטאורית של "רפובליקת האנשים של סין" היא במידה רבה אחת מהתופעות המרתקות ורבות ההשפעה על העולם כולו בשני העשורים האחרונים. הדבר נכון בתחומים רבים ואיכות הסביבה בראשם.

המשק הסיני הצומח במרץ הצליח להביא לעליית רמת החיים של רבים ולהתרחבות מעמד הביניים. לצד יתרונות אלו ואחרים, נוצרו שלל השפעות חיצוניות שמתרגמות לכמויות כמעט בלתי נתפסות של זיהום ופגיעה בסביבה. בשנים האחרונות, הסינים מרגישים את ההשפעות הללו על בשרם. על קצה מזלג הזיהום ניתן לציין את איכות המים שהתדרדרה [במקומות רבים שתיית מי ברז משולה להרעלה] ואת הערפיח המרפד בזריזות את דפנות ריאות תושבי חלק ניכר מהערים.

בסין כמו בסין, הכל גדול ממדים וההתעוררות בנושא הסביבתי אינה יוצאת מן הכלל. למשל, עד לסיום תוכנית החומש הנוכחית [2006-2010] השלטונות מתכוונים להפחית את הפליטות המזהמות ב- 10% ולייעל את ייצור האנרגיה בכ- 20% וכבר יש מי שעושה מזה לא מעט כסף. אולימפייאדת 2008 היא זרז משמעותי לשינוי אבל להבנתי, המילה האחרונה לגבי מידת התאמתם של התנאים הסביבתיים לקיום פעילות ספורטיבית בביג'ינג טרם נאמרה.

לצד האמביציות השלטוניות מתעוררת וצומחת החברה האזרחית "הירוקה". בשנת 2002 היו בסין 50 ארגונים סביבתיים ואילו ב- 2007 אנחנו מדברים על קרוב ל- 3,000. במדינה לא דמוקרטית כסין, עיסוק בסוגיה פוליטית מעין זו יכול להוות צוהר להתפתחות של חברה אזרחית, שעשויה [בסופו של דבר] לקרוא תיגר על דרכו הדיקטטוריות של השלטון.

אחד מהאתגרים המרכזיים העומדים בפני ארגונים אלו הוא התמודדות עם מידע סביבתי חסר ו\או מסולף בנוגע למקורות זיהום, אשר השלטונות מעדיפים לשמור לעצמם או אינם משקיעים משאבים באיסופו.

שחקן חדש [מ- 2006] אך מרכזי שעוסק בכך הוא ארגון: Institute of Public & Environmental Affairs, המתמקד באיסוף נתונים לגבי זיהומי מים ואוויר.

בפרסומו האחרון שנגע בזיהום אוויר, התגלה [שלא במפתיע] כי לצד כ- 4,000 חברות מקומיות, 40 חברות בינלאומיות טומנות את ידן בצלחת הזיהום הגדושה של סין. בין החברות ניתן למצוא את פורד, טויטה ומישלן. בסופו של יום, כולנו נשלם על הנזקים שהחברות הללו מייצרות. אך כשמדובר בחברות בינלאומיות ברור עוד יותר כי רווחיהן העיקריים אינם מתפזרים בסביבות אתרי הייצור שלהם, בעוד רוב התשלומים [ההשפעות החיצוניות השליליות] המיידיים הם מנת חלקם של אזרחי סין.

* ציור העיר האסורה [בביג'ינג] של ג'אנג שיאוגאנג, המציג כעת בתערוכה במוזיאון ישראל "תוצרת סין", שוחרר תחת רישיון CC.

4 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

מעניין. הלינק הראשון ממש מרתק לקריאה.
דודלי

שרון אמר/ה...

דודלי,
כמו שנאמר אצלנו, "כנסו, כנסו" בנוסף, באמצע הטקסט אומנם אין קוסם, אבל יש איזו מפה בסינית, נורררא כדאי.

Kobi Ben-Meir אמר/ה...

יש גם צד אחר. הגדילה האורבנית העצומה של הערים הסיניות, בראשן כמובן בייג'ינג ושנגחאי, מביאה לתכנון מחודש של העיר ושל המרחב הציבורי שלה. השדרות החדשות שמתוכננות כוללות הקצאה נרחבת של מרחבים ציבוריים ואזורים ירוקים. למען האמת, רוחב המדרכות הוא לעיתים כרוחב הכבישים, ופעמים רבות בין הכבישים ובין המדרכות חוצצת צמחייה.

שרון אמר/ה...

קובי,דבריך מזכירים לי את התוכנית הפנטסטית [מלשון פנטזיה] שעומדת להתממש בשנחאי, הכוללת העתקת אוכלוסיה וותיקה ממרכז העיר לפרבריה מעבר לנהר. ספק אם הירוק החצי פרברי יצליח לשנות במשהו את זיהום האוויר של מי שגורלם, ובייחוד כיסם, לא איפשר להם להמשיך לדור במרכז העיר.